אוּלָם עַתָּה רִנַּת רַבִּים שָׁמַעְתִּי,

כְּעַל שִׁמְשׁוֹן בְּסֶלַע עֵיטָם

עָלֶיךָ יִתְחֲרָשׁוּ:

אֵיךְ יָסוּר כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ אֵינֶנָּהּ…

וּקְרִיצוֹת עֵינֵי עֲרוּמִים וּצְחוֹק חֲנֵפִים סָבִיב:

נִטְמֵאתָ, הָיִיתָ כָּמוֹנוּ!

רֵד עִמָּנוּ הַלֶּחִי, נֶאֱסָרְךָ, נַסְגִּירְךָ לַפְּלִשְׁתִּים,

וְכִלִּינוּ בְּמִשְׁתֵּה עַלִּיזִים בִּנְאוּמֵי עָתָק הֶחָזוֹן,

מַשָּׂא לִבְבוֹת אֱמוּנִים,

זַג גַּעְגּוּעַי דוֹרוֹת אֲשֶׁר שְׁלָחוּךְ

נִתֵּן בַּיַּיִן

וְנַפֵּץ הַגְּבִיעִים אָרְצָה.

וְאָכַלְנוּ בְּשַׂר הָעָם מֵעַל עַצְמוֹתָיו

טֶרֶם קָרַם עוֹר מִלְּמַעְלָה,

וְאַחַר לְכָל אַרְבַּע הָרוּחוֹת –

כְּמִקֹּדֶם.

וְשׁוֹאָה לֹא תָבוֹא! וְאִם תָּבוֹא

עָדֵינוּ לֹא תַגִּיעַ…

וּבְיוֹם־אֵין־חֵפֶץ מוּל רִנַּת רַבִּים

שְׁאֵרִית אוֹנִים חָגַרְנוּ,

שְׁרִירִים מְרַפִּים וְחֻלִיוֹת מִתְפַּקְּקוֹת

מֵרֹב אַמֵּץ כֹּחַ וּנְטוֹת שֶׁכֶם

בְּרִתְמַת הֶעָמָל הַכְּבֵדָה

הַיְשֵׁר בְּמַעֲלֵה הַדֶּרֶךְ.

עַתָּה לֹא עֵת הַחֲרֵשׁ הִיא,

עַל כֵּן יֹאמַר אִישׁ לְאָחִיו:

הַקִּבּוּץ – חֲזָק!

הַדְרָן עַלָּךְ, הַקִּבּוּץ!