אֵיךְ אֲתַנֶּה תֹקֶף גְּדוּלַת הַיּוֹם,

חַם כַּכִּבְשָׁן הַמְלֻבָּן וְרָם כְּכִבְרַת אֶרֶץ

אֲשֶׁר רָקִיעַ נוֹשֵׁק שׁוּלֶיהָ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר,

וְהִיא לוֹ תַּקְטִיר קְטֹרֶת אַהֲבָה מִכָּל רֶגֶב,

מֵהֶבֶל פִּיּוֹת עֵצֶיהָ, כּוֹנְסִים צִלְלֵיהֶם תַּחְתָּם

לְסַתְּרָם מִשְּׁרַב צָהֳרָיִם.

וְיָפֶה זֶה הַיּוֹם וְלוֹהֵט מִכָּל שִׁירֵי חֵשֶׁק וָזֶמֶר,

מוֹחֵץ מִשִּׁפְעַת קַלְגַּסִּים וְהוֹמֵם מִתְּרוּעוֹת נִצָּחוֹן.

סְחַרְחֹרֶת זִיו־נֶאוֹן מַעֲנִיקָה שְׁמֵי כְּרָךְ

וּמַכְהָה גַּלְגַּל הַמַּזָּלוֹת –

תִּהְיֶה כְּאוּד עָשֵׁן בִּמְדוּרָה עֲזוּבָה

מוּל גְּבוּרַת זַעֲמָהּ שֶׁל חַמָּה כּוֹבֶשֶׁת,

מְלַבָּה הַלִּבְלוּב מִתְלַעֲלֵעַ מֵרֵיחַ שֶׁל מַיִם וָיֶזַע.

עַזָּה דִמְמַת הַפְּרִיחָה הַבּוֹקַעַת כְּשִׁיר מִגְּרוֹן גֶּזַע

מִלֵּיל הַחֻרְבָּן,

מֵאֵימַת הַמַּשְׁחִית

וְחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת.