ב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל נְבוּכַדְנֶאצַּר אֶת חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לְכִבְשָׁן הָאֵשׁ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיחֶזְקֵאל: לֵךְ וְהַחֲיֵה מֵתִים בְּבִקְעַת דּוּרָא. כֵּיוָן שֶׁהֶחֱיָה אוֹתָם – בָּאוּ עֲצָמוֹת וְטָפְחוּ לוֹ לְאוֹתוֹ רָשָׁע עַל פָּנָיו. אָמַר: מָה טִיבָן שֶׁל אֵלּוּ? אָמְרוּ: חֲבֵרָם שֶׁל אֵלּוּ מְחַיֶּה מֵתִים בְּבִקְעַת דּוּרָא. פָּתַח וְאָמַר:
"אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין!
מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר" (דניאל ג, לג). אָמַר רַ' יִצְחָק: יוּצַק זָהָב רוֹתֵחַ לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע! שֶׁאִלְמָלֵא בָּא מַלְאָךְ וּסְטָרוֹ עַל פִּיו – בִּקֵּשׁ לְגַנּוֹת כָּל שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁאָמַר דָּוִד בְּסֵפֶר תְּהִלִּים (סנהדרין צב ע"ב).
חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה – כמסופר בפרק ג של ספר דניאל.
בִּקְעַת דּוּרָא – שבבבל (דניאל ג, א).
עֲצָמוֹת – שעשה נבוכדנאצר כלים מעצמותיהם של מתים וגם אלו שבו לחיים.
אֵלּוּ – חנניה, מישאל ועזריה.
“אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וגו'” – בארמית: נסיו כמה גדולים ופלאיו כמה חזקים, מלכותו מלכות עולם ושלטונו עד דור ודור.
יוּצַק זָהָב וגו' – ייסתם פיו (לשון קללה).
שֶׁאִלְמָלֵא וגו' – לולי היה מלאך סוטר על פיו ומשתיקו, היו תשבחותיו של נבוכדנאצר מאפילות ביופיין על אלו של ספר תהלים.
*
ג תַּנְיָא, רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מֵתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל עָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְאָמְרוּ שִׁירָה וּמֵתוּ. מָה שִׁירָה אָמְרוּ? “ה' מֵמִית בְּצֶדֶק וּמְחַיֶּה בְּרַחֲמִים”. רַ' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שִׁירָה זוֹ אָמְרוּ: “ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל” (שמואל א ב, ו). רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: אֶמֱת מָשָׁל הָיָה. אָמַר לוֹ רַ' נְחֶמְיָה: אִם אֱמֶת – לָמָּה מָשָׁל, וְאִם מָשָׁל – לָמָּה אֱמֶת? אֶלָּא – בֶּאֱמֶת, מָשָׁל הָיָה.
רַ' אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מֵתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת. עָמַד רַ' יְהוּדָה בֶּן בְּתֵרָא עַל רַגְלָיו וְאָמַר: אֲנִי מִבְּנֵי בְּנֵיהֶם וְהַלָּלוּ תְּפִלִּין שֶׁהִנִּיחַ לִי אֲבִי אַבָּא מֵהֶם (סנהדרין צב ע"ב).
תַּנְיָא – שנויה (מילה ארמית המשמשת כפתיחה להבאת מסורת של תנא).
אֱמֶת מָשָׁל הָיָה – הדבר התרחש באמת והוא גם דבר שהתרחש בחזון הנביא כמשל (סמל לתחיית העם).
אִם אֱמֶת – לָמָּה מָשָׁל וגו' – איך אפשר שהדבר יהיה דמיון ועובדה בעת ובעונה אחת?
בֶּאֱמֶת, מָשָׁל הָיָה – בוודאי, רק משל היה.