כ “אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן” (אסתר ג, א) – אָמַר רַ' לֵוִי: לֹא נִתְגַּדֵּל הָמָן אֶלָּא לְרָעָתוֹ. וְלָמָּה גִּדְּלוֹ? מָשָׁל לְגֻלְיָר שֶׁקִּלֵּל לִבְנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. אָמַר הַמֶּלֶךְ: אִם אֲנִי הוֹרְגוֹ, הַכֹּל אוֹמְרִים גֻּלְיָר הָרַג, אֶלָּא אֲגַדְּלֶנּוּ וְאַחַר כָּךְ אֶהֶרְגֶנּוּ. עָשָׂה אוֹתוֹ טְרִיבוּנוֹס, וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה אוֹתוֹ הֶגְמוֹן – וְאַחַר כָּךְ הֵתֵז אֶת רֹאשׁוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִלּוּ נֶהֱרַג הָמָן כְּשֶׁיָּרַד וְיָעַץ לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְבַטֵּל בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא הָיָה מִי יוֹדְעוֹ, אֶלָּא יִתְגַּדֵּל וְאַחַר כָּךְ יִתָּלֶה. לְפִיכָךְ “וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְּאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים” (שם) – וְאַחַר כָּךְ “וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן” (אסתר ז, י). הֲרֵי אוֹיְבֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַפַּלְתָּם הֵם מִתְגַּדְּלִים, זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: “בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן” (תהלים צב, ח). מָה כָּתוּב בְּסוֹף הַמִּקְרָא? “לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד” (שם); וְנֶאֱמַר: “מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם” (איוב יב, כג) (אסת“ר ז, ב; אב”ג ג, א).

גֻּלְיָר, טְרִיבוּנוֹס, הֶגְמוֹן – חייל (פשוט), מפקד זוטר ומפקד עליון.

הֵתֵז – כרת.

כְּשֶׁיָּרַד וְיָעַץ – לפי מסורת אגדית שהוא ושמשי בנו (הנזכר בעזרא ד, ח) ביקשו למנוע את הקמת המקדש.

לֹא הָיָה מִי יוֹדְעוֹ – איש לא היה מכיר אותו ושם לב לגורלו.

סוֹף הַמִּקְרָא – סופו של אותו פסוק.

“מַשְׂגִּיא” – מרומם.

*

כא “גִּדַּל הַמֶּלֶךְ… אֶת הָמָן… וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים” (אסתר ג, א) – מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיוּ לוֹ סְיָחָה וַחֲמוֹרָה וַחֲזִירָה, וְהָיָה נוֹתֵן לַחֲמוֹרָה וְלַסְּיָחָה בְּמִדָּה וְלַחֲזִירָה שֶׁלֹּא בְּמִדָּה. אָמְרָה סְיָחָה לַחֲמוֹרָה: מָה שׁוֹטֶה זֶה עוֹשֶׂה? אָנוּ, שֶׁאָנוּ עוֹשׂוֹת מְלֶאכֶת בַּעַל הַבַּיִת, נוֹתְנִים לָנוּ בְּמִדָּה – וְלַחֲזִירָה שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה כְּלוּם נוֹתְנִים שֶׁלֹּא בְּמִדָּה?! אָמְרָה לָהּ חֲמוֹרָה לִסְיָחָה: תָּבוֹא הַשָּׁעָה וְתִרְאִי. כֵּיוָן שֶׁבָּאָה קָלֶנְדָּא שֶׁלָּהֶם נָטְלוּ הַחֲזִירָה וּנְחָרוּהָ. כָּךְ נֶאֱמַר בַּתְּחִלָּה "גִּדַּל” וּלְבַסּוֹף – “וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ” (שם ז, י) (אב“ג ג, א; אסת”ר ז, א).

מִדָּה – מזון בכמות מצומצמת.

קָלֶנְדָּא – היום הראשון של החודש, יום חג בעולם הרומי.

נָטְלוּ הַחֲזִירָה וּנְחָרוּהָ – לקחו את החזירה והרגוה (לשם אכילה).