בשיחה שהיתה להרה“ג ר' שבתי יודלביץ שליט”א עם יהודי “חופשי” אמר לו הלה:
“התרחקנו כבר מרחק רב מהר־סיני. כלומר, עזבנו מאחורינו את כל מיצוות התורה וערכי היהדות וכעת הוקל ורווח לנו”.
עמד ר' שבתי וסיפר לו מעשה בחכמי חלם:
"פעם אחת החליטו אזרחי חלם לסדר בית־קברות. הואיל והעיר גדלה, בד־בבד עם ריבוי אוכלוסייתה, לא מצאו מקום נאות ופנוי אשר יתאים לבית־קברות. עמדו וחשבו וכינסו את הזקנים, ישבו על המדוכה ודנו שיבעה ימים ושיבעה לילות. לבסוף נתקבלה הצעה להרחיק את ההר אשר עמד בקצה העיר. לא ידעו כיצד מרחיקים הר כזה, ושוב פעם ישבו ודנו שיבעה ימים ושיבעה לילות נוספים. קם חכם שני, מבין־טעם, גם הוא מגדולי חכמיה של חלם, ואמר:
"‘נקום כולנו כאיש אחד ונדחוף בכוחות משותפים את ההר ומובטחני כי הכוח המשותף יעמוד לנו ונצליח להרחיק את ההר מרחק ניכר, עד כי יווצר מקום מתאים לבית הקברות’.
"דברים טובים ונכוחים אלה, אשר יצאו מפי איש חכם ונבון, נכנסו בלבבם של שאר החכמים אשר בחלם ובקריאות הידד קיבלו את עצתו. הכרוז יצא אל הרחובות להכריז ולהודיע לתושבים את החלטת מועצת העיר ולקרוא לכל איש־ואיש לצאת ולתת יד במשימה כבירה זו של הזזת ההר על־מנת לאפשר את הכנת בית הקברות.
"עם חלם לא התמהמה ועם שחר התאספו במקום כל תושבי העיר: אנשים ונשים, זקנים וטף, והחלו לדחוף את ההר. כשהתעייפו, פשטו את מעיליהם ומלאי התלהבות המשיכו לדחוף. לאחר מכן, כשהחלו להזיע, פשטו גם את כותנותיהם ושאר בגדיהם ונשארו עירומים עד למותניהם, והם עודם דוחפים ודוחפים.
"בעוד אלה עסוקים במלאכתם החשובה עברה במקום כנופיית גנבים. משנוכחו לדעת מה העיניין, חזרו ובאו שנית עם עגלות גדולות והחלו להעמיס עליהן את בגדיהם של החלמאים השטופים בזיעה. הגנבים סיימו את מלאכתם ומיהרו להסתלק מן המקום מבלי שאנשי חלם ירגישו בבואם ובלכתם. לאחר זמן־מה היפנה אחד מהם, במיקרה, את ראשו אחורה ומה השתומם בראותו שבגדי הכל נעלמו.
"‘הביטו’, הרים את קולו, ‘הבגדים אינם’.
"שאר החלמאים חדלו מלדחוף את ההר והיפנו גם הם את ראשיהם אחורה. נקל לתאר את תימהונם כשראו שכל בגדיהם, אשר היו מונחים על הארץ, נעלמו. פיתאום נשמעה קריאתו של ראש החלמאים:
"‘משמע שהתרחקנו מן העיר, עד שאין רואים עוד את הבגדים. הידד, אנשי חלם, הידד!’.
"וכל תושבי חלם קיבלו את דבריו ללא היסוס ושאגו:
“‘הידד!’”.
כאן סיים ר' שבתאי את סיפורו ואמר לאיש־שיחו החופשי:
“בדומה לאנשי חלם, סבורים אתם, כי התרחקתם מהר־סיני, כלומר, מן היהדות, הואיל וכבר השלכתם אחרי גווכם את מיצוות השם־יתברך. כשאתם מסתכלים ונוכחים בהעדר ערכי היהדות, הינכם ששים ושמחים לדמות כי הצלחתם להתרחק מהם, אולם למעשה לא התרחקתם מהר־סיני, אלא מלבושיכם, כלומר הערכים המקודשים מכל הדורות והזמנים, נילקחו מאתכם”.