ל־T.S שהזכירה

וּבְמִסְדְּרוֹנוֹת הַלִּינוֹלֵאוּם הַיְּרַקְרַקִּים

בְּפִּיזָ’מוֹת מְפֻסְפָּסוֹת אֲנַחְנוּ פּוֹסְעִים

בְּסָמוּךְ מֶרְחַק זְרוֹעַ לְקִירוֹת אֲרֻכִּים (מַה שֶׁבׇּטוּחַ),

וְעֵינֵינוּ בַּמֶרְחַקִּים, כְּאִלּוּ כָּאן אֵינֶנּוּ.

צׇעֹד הָלוֹךְ וְחָזוֹר לְעֵת עֶרֶב

לְאַט לְאַט בִּמְלֹא רִכּוּז

אֲסִירִים סוֹבְבִים בַּחֲצַר כֶּלֶא, נִדּוֹנִים

בְּמוֹשֶׁבֶת ענְשִׁין, תִּזְמֹרֶת מִצְעַד מׇוֶת

בְּמַחֲנֶה־רִכּוּז.

וְהַסּוֹהֲרוֹת – אֲחָיוֹת רַחְמָנִיּוֹת, מִפְלָצוֹת־מַלְאָכוֹת בְּלָבָן,

חוֹצוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב אֶת דַּרְכֵּנוּ בְּדַרְכָּן

וּבִיְדֵיהֶן הַוְּרֻדּוֹת־אַמִּיצוֹת, בַּקְבּוּקֵי שֶׁתֶן חָמוּץ בְּצֶבַע צָהֹב עָשִׁיר רַעֲנָן,

ו/אוֹ סִירֵי צוֹאָה טְרִיָּה פְּחוּסִים מִנִּירוֹסְטָה בְּגָוֶן אָפֹר־כָּחֹל חִוַּרְיָן,

וּמִדֵּי פַּעַם הֵן עָטוֹת עָלֵינוּ וּמַעֲלוֹת אֵי־מִי בַּמִנְיָן.

וְהִנֵּה בְּדַרְכִּי אֲנִי נֶעֱמָד, מוּל חֲדַר חֲשׂוּךְ מַרְפֵּא פְּרָטִי אֶחָד,

וְשָׁם בִּכְתֹנֶת פַּסִּים, בְּאַפְלוּלִית עוֹמֵד לוֹ נִבָּט,

שֶׁלֶד אָדָם מוּזְלְמָן מְקֻמָּט

גֻּלְגֹּלֶת קָדוֹשׁ מְעֻנֶּה, כַּעֲרוּפָה מֵעַל כְּתֵפֶיהָ צָפָה־נָדָּה אַט אַט

קְשׁוּרָה אֶל חָזֵהוּ בִּשְׂרוֹךְ צַוַּאר גִּבְעוֹל מִוּשָׁט;

אוּלַי בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת, לֹא יוֹתֵר.

בְּעֵינָיו בּוֹעֵר הַפַּחַד.

וַהֲמוֹן רַחֲמַי בִּי נִכְמָר עַד דְּמָעוֹת

עַל הָאֻמְלָלוּת הָאֲנוּשָׁה הַזֹּאת –

וְעַל שֶׁאֵין לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת;

עַל הַכְּאֵב כְּאֵבוֹ, וְעַל צַעַר הָעוֹלָם,

וְגַם עַל כָּךְ, שֶׁמִּן הַסְּתָם, אוּלַי גַּם אֲנִי נִדְמֶה לוֹ כְּמוֹ כֻּלָּם…

וְהִנֵּה אֲנִי נוֹטֶה מְעַט לְצִדִּי – וְאַף הוּא נוֹטֶה אִתִּי,

וְהִנֵּה לְצִדִּי הַשֵּׁנִי פֶּסַע קָט –

וְהוּא שׁוּב אִתִּי, כִּבְמָחוֹל, כִּבְמִינוּאֵט אִטִּי, אִתִּי נוֹטֶה לְאַט,

עַיִן בְּעַיִן, מַבָּט בְּמַבָּט,

שָׁם בְּאַפְלוּלִית הַחֶדֶר, בָּרְאִי מִמּוּל נִבָּט…

וְלִבִּי בִּי נִצְבַּט.

וְאוּלַי הָיָה עָלַי לְהַקְדִּים וְלוֹמַר שֶׁאֲנִי קְצַר רֹאִי בְּמִקְצָת.