וְהַמַּלְאָךְ טָרַח אָז וְהִגִּיד
לָאִישׁ קְמוּץ הָאֶגְרוֹף וְהַחַשְׁדָן:
הַבֵּט וּרְאֵה, כָּל קֵפֶל בָּהּ מֵעִיד
כִּי הִיא קְרִירָה כְּשַׁחַר רַעֲנָן.
אֲבָל הָאִישׁ, שֶׁמַּבָּטוֹ קָדַר,
מִלְמֵל: עַד מַה שֻּׁנְּתָה הִיא, לְהַדְהִים.
וְהַמַּלְאָךְ הֵרִים קוֹלוֹ: נַגָּר,
הֲלֹא תִּרְאֶה אֶת אֶצְבַּע אֱלֹהִים?
אַתָּה אֲשֶׁר עוֹשֶׂה לוּחוֹת מֵעֵץ,
הַאִם תָּעֵז, יָהִיר, לְהִתְוַכֵּחַ
עִם זֶה שֶׁבִּדְבָרוֹ אִילָן מֵנֵץ,
וּבְמַאֲמָרוֹ גַּם עֵץ יָבֵשׁ פּוֹרֵחַ?
לִבְסוֹף הֵבִין. וּכְשֶׁנָּשָׂא עֵינָיו
אֶל הַמַּלְאָךְ – הוּא כְּבָר נָמוֹג, נִבְלַע.
הֵסִיר לְאַט אֶת כּוֹבָעוֹ הָעָב
וּפָתַח בְּזֶמֶר תְּהִלָּה.