מָה רָצִיתִי מִמְּךָ

אֲנִי יוֹדַעַת?

הַכֹּל קָפָא בַּפְּגִישָׁה הַצּוֹנֶנֶת

וַאֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת בְּמֶחֱווֹת

בִּשׁכָמוֹת דַּקּוֹת וְיָדַיִם מִתַּחַת לַסַּנְטֵר

וְאֵינֶנִּי רוֹאָה בָּהֶן שׁוּם מוּבָן.

רַק יָדַיִם נִצְלָבוֹת עַל מִישֶׁהוּ

אוֹ נִסְמָכוֹת אוֹ מַרְחִיקוֹת חָזֶה

וְזָקָן גָדוֹל וְאָפֹר.

לְיַד בָּתִּים הֲרוּסִים וַאֲפֹרִים

דַּיָּגִים אִנְּכוּ חַכּוֹת אֶל תּוֹךְ הַיָּם.

מַגֶּבֶת עִם קַמְצוּצֵי חוֹל נוֹצְצִים

מוּטֶלֶת בְּתוֹךְ מְכוֹנִית הַוּוֹלְווֹ.

פְּרוּ פְּרוּ בָּם בָּם

דָּפַק הַלֵּב

עִשְׂבֵי לֶתֶת שְׁחוֹרִים צָמְחוּ לְיַד בֵּית בְּיָאלִיק

וְאוֹרוֹת נֵיאוֹן דָּלְקוּ בָּעִיר כְּמוֹ רִמּוֹת בֵּיצִים.

כְּפִיסֵי הַיָּדַיִם שֶׁלִּי עָלוּ וְחִבְּקוּ אֶת צַוָּארְךָ.

כֵּן, נִזְכַּרְתִּי. זֶה דָּבָר שֶׁרָצִיתִי מִמְּךָ

רָצִיתִי שֶׁתִּטֹּל אוֹתִי בְּרַכּוּת.

שֶׁתִּטְּלֵנִי בְּרַכּוּת.

הַזְּמַן לֹא אָץ לִי, הוּא עוֹמֵד לְהַפְלִיא.

מְאַוְרֵר מְזַמְזֵם, מִזְרָן מוּטָל עַל הַמִּרְפֶּסֶת,

קָטָלוֹגִים, תַּחְתּוֹנִים שֶׁמּוּסָרִים בִּשְׁעַת הַשֵּׁנָה.

פְּרוּ פְּרוּ בָּם בָּם

הַכֹּל מִתְפּוֹצֵץ וּמְקַרְטֵעַ כַּאֲבַטִּיחַ קָטָן.

נֵצֵא לִבְרֵכַת גּוֹרְדוֹן

דּוֹמֶה שֶׁהַדִּינוֹזָאוּר הַמַּכְאִיב הַלָּז

שִׁנָּה אֶת טַעְמוֹ.

אֲבָל אוּלַי יִהְיֶה נָאֶה.

וְהַדַיָּגִים יַמְשִׁיכוּ לְהָטִיל אֶת הַחַכּוֹת וְלָצוּד מָקָרֶלִים

וּבְבֵית בְּיָאלִיק יַמְשִׁיכוּ לְגַבֵּב לַעֲרֵמָה קְטַנָּה אֶת הָעֵשֵֶׂב הַשְּׁחַרְחַר.