…וְלָךְ עַל הָאֶבֶן הַקָּרָה מוּל הָאֶבֶן הַקָּשָׁה

הַמִּתְכַּתֶּבֶת, כְּאִלּוּ הָיְתָה

אֶבֶן מִכֹּתֶל אַרְמוֹנוֹ שֶׁל בֵּלְשַׁאצַּר:

מִלִּים, מִכְוָה שֶׁל אֵשׁ קָרָה, מִלִּים

אִידְיוֹטִיּוֹת, מִלִּים רְצוּצוֹת־מוּבָן, חֲשׂוּכוֹת־פְּדוּת.

הַיּוֹם הַחַי רָעוּעַ, הַמִּלָּה

נִכְחוֹ כִּזְרוֹעַ מְגֻבֶּסֶת.

אַתְּ מְמַלְמֶלֶת: אֵין־מוֹצָא, מָבוֹי סָתוּם,

וְהַמִּלִּים אֵינָן מַחֲזִיקוֹת כְּלוּם

כְּמוֹ צַלָּחוֹת מְרֻסָּקוֹת, שֶׁכֻּתְּתוּ

נֻתְּזוּ בְּצֶבַע וְהוּקְעוּ עַל בַּד גָדוֹל

לְהִתְיַצֵּג כְּאָמָּנוּת. כְּמוֹ,

כְּמוֹ. הַיּוֹם הָרוֹעֵד

מִתְעַטֵּף בְּדִמּוּיִּים. הוֹ אֲחוֹתִי,

בִּתִּי, יְדִידָתִי,

דִּמּוּיִּים לֹא יִצְלְחוּ לִכְסוּת.

מַה נּוֹתַר לָנוּ, מָה?

לְהַעֲמִיד אֶת הַמִּלָּה פְּדוּת עַל מְקוֹמָהּ, כְּלוֹמַר

לְהַקְצוֹת לָהּ אֶת הַמַָּקוֹם הַפָּחוֹת מַחֲנִיף בִּמְעוֹנֵנוּ.

בַּפְּרוֹזְדוֹר, מִתַּחַת לַקּוֹלָב, לְיַד הַמִּטְרִיָּה.

(אַךְ אַל נָא נִתָּפֵס לַמֶטוֹנִימִיָּה, בַּל נְנַסֶּה

לִלְחֹץ בָּאֶצְבַּע הָרוֹעֶדֶת, הַדּוֹחֶקֶת קֵץ, לִפְרֹשׂ אוֹתָהּ מֵעַל רָאשֵׁינוּ,

הוֹ רָאשֵׁינוּ, עֲלֵיכֶם לִלְמֹד

לְהֵרָטֵב בַּגֶּשֶׁם הַקַּר

לִסְפֹּג אֶת סְטִירַת הָרוּחַ, וּבְהִתְחַלֵּף

מֶזֶג־הָאֲוִיר לְהֵחָרֵךְ בַּשֶּׁמֶשׁ.

וְאַל תְּזַלְזְלוּ בְּמַחְסֶה,

וְאַל תְּבַלְבְּלוּ בֵּין מַחְסֶה לִפְדוּת.

הַמַּחְסֶה רוֹפֵף, כָּמוֹנוּ אָנוּ.)

וּבְהִתְמַלְמֵל לָךְ הַמִּלִּים הָרְצוּצוֹת,

כְּשֶׁהַכֹּתֶל מַתְחִיל לְדַבֵּר

אֵין־מוֹצָא, אֵין־חַיִּים, צֵל־הַמָּוֶת,

הַבִּיטִי בּוֹ,

רְאִי אֵיזֶה צִירִים

קָשִׁים מִתְרַעֲדִים בַּכֹּתֶל הַמְדַבֵּר,

הָאֲבָנִים יוֹרְקוֹת דָּם,

הַמִּלִּים הַנִּפְלָטוֹת נוֹצְצוֹת מִמֵּי־שָׁפִיר,

הָאֲדָמָה גוֹעָה אֵימִים, אַלְפֵי דּוֹרוֹת

שֶׁל מֵתִים מִתְגַּלִּים לְרֶגַע וְשָׁבִים וּמִתְעַלְּמִים

בְּדוּמִיָּה.

וְהַשֶּׁקֶט הַמִּשְׂתָּרֵר עִם חִיּוּכוֹ הַמַּתְמִיהַּ,

הַמְעוֹרֵר בָּךְ אִי־אֵמוּן, אֵינוֹ כּוֹזֵב.

הוּא אֲמִתִּי כְּמוֹ הזְַּעָקָה.