טִפֵּשׁ זָקֵן, הַשֶׁמֶשׁ הַשׁוֹבָב,

עַל מָה עַכְשָׁו

תִּקְרָא לָנוּ מִכָּל חַלוֹן וְכָל וִילוֹן?

אַתָּה תִּקְבַּע מָתַי עֵת לֶאֱהֹב?

קָפְדָן חֻצְפָּן, אוּלַי תֵּלֵךְ לִגְעֹר

בְּתַלְמִידִים מְאַחֲרִים, לֵאמֹר

לְצַיָּרֵי חַצֵר כִּי הוֹד מַעֲלָתוֹ יִרְכֹּב?

לִקְרֹא לַנְּמָלָה כִּי עֵת לִקְצֹר?

הָאַהֲבָה, אַחַת לָעַד, אֵינָהּ יוֹדֵעַת זְמַן,

לֹא רֶגַע, יוֹם, שָׁנָה וּשְׁאָר בְּלוֹיֵי הַזְמָן.

קַרְנֵי הָאוֹר שֶׁלְּךָ כֹּה נֶחְשָׁבוֹת,

נִדְמֶה לְךָ?

אֲנִי עוֹצֵם עֵינַי וְהֵן כָּבוֹת.

רַק לָמָּה שֶׁאַפְסִיד אֶת אוֹר פָּנֶיהָ?

אִם לֹא סִמְּאוּ אוֹתְךָ עֵינֶיהָ,

הַבֵּט, וּלְמָחָר סַפֵּר לִי

אִם הֹדּוּ שֶׁל תְּבָלִים וְהֹדּוּ שֶׁל זָהָב

אָמְנָם הֵן בִּמְקוֹמָן, אוֹ שֶׁמָּא הֵן שׁוֹכְבוֹת

אִתִּי. שְׁאַל: הֵיכָן מַלְכֵי עוֹלָם?

וְיֵאָמֵר לְךָ: כָּאן בַּמִּטָּה כֻּלָּם.

הִיא כָּל הָאֲרָצוֹת, כָּל הַמְּלָכִים אֲנִי,

בִּלְתֵּנוּ אַין.

מַלְכֵי עוֹלָם – אַךְ מְחַקִּים אוֹתָנוּ:

כָּבוֹד וָעֹשֶׁר – אֲחִיזַת עֵינַיִם

לְעֻמָּתֵנוּ. מְאֻשֲׁרִים כִּפְלַיִם

אֲנַחְנוּ, שֶׁעוֹלָם מָלֵא בָּנוּ,

מִמְּךָ, הַשֶּׁמֶשׁ. זָקַנְתָּ, מָה תִּטְרַח?

חַמֵּם אוֹתָנוּ – וְחִמַּמְתָּ כָּךְ

עוֹלָם. זְרַח לָנוּ – וּבְכָל מָקוֹם אַתָּה;

כְּתָלֵינוּ – מַסְלוּלְךָ, וּמֶרְכָּזוֹ מִטָּה.