– אִמִּי הַיְקָרָה, הוֹי אִמִּי שֶׁאֹהַב,

אַל־נָא תְגָרְשִׁי הַחַיְטוּט מִן הַסַּף,

כִּי זֶה הַחַיְטוּט הוּא יָפֶה כְּמוֹ פָּז

וְזֶה הַחַיְטוּט הֵן אֹהַב מִנִּי־אָז.

– בִּתִּי, אַתְּ הָפַכְתְּ אֶת חַיַּי לְתוּגָה!

הַאִם לְחַיְטוּט שֶׁכָּזֶה אַתְּ זוּגָה?

אָבִיךְ לָךְ יָבִיא מִמֶּרְחָק מִן הָעִיר

חָתָן לְתִפְאֶרֶת, יַחְסָן וְעָשִׁיר.

– אֵינֶנִּי רוֹצָה לֹא יַחְסָן, לֹא עָשִׁיר,

וְלֹא לְאַבֵּד עוֹלָמִי הַצָּעִיר;

הֵן זֶה הַחַיְטוּט הוּא יָפֶה כְּזָהָב

וְזֶה הַחַיְטוּט אוֹתוֹ רַק אֹהַב.

לֹא תֵשְׁתְּ, לֹא תֹאכַל הַנַּעֲרָה כָּל הַיּוֹם,

אַף עַיִן אַחַת כָּל הַלֵּיל לֹא תַעֲצֹם;

חִוֵּר, מִתְנוֹדֵד כְּעָלֶה הַמָשְׁלָךְ,

לִפְנֵי חַלּוֹנָה הַחַיְטוּט יִתְהַלָּךְ.

וְאַבָּא וְאִמָּא יָדְעוּ מָה אִתָּם,

כָּתְבוּ לְמַזָּל הַתְּנָאִים לְבִתָּם!

עָבַר טֵי"ת בְּאָב, שַׁבַּת־נַחֲמוּ בָּא –

הֵכִינוּ הַכֹּל, הֶעֱמִידוּ חֻפָּה!

שָׁנִים עַל שָׁנִים לֹא רָאוּ הַבְּרִיוֹת,

שֶׁכָּךְ חֲתֻנּוֹנֶת הִפְלִיאָה לִהְיוֹת;

הַזּוּג כַּחַמָּה בָּרָקִיעַ הֵאִיר,

נִגְּנוּ וְרָקְדוּ וְיָצְאוּ גַם בְּשִׁיר;

אָכְלוּ וְשָׁתוּ מִנִּי־טוֹב וּמֵיטָב,

יָרַד הַשֻּׁמָּן עַל זָקָן וּמַדָּיו,

וְעַד אֶל הָרְחוֹב הַשְּׁבִיעִי לַחַיְטוּט

יִלְּלוּ כִּנּוֹרוֹת וְנִסֵּר בַּס צָרוּד.