לוגו
אורי צבי גרינברג
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

1

התגובה הנרגשת ורבת הרושם והעוצמה של העם על פטירתו של אורי צבי גרינברג ז"ל, מעידה על גדוּלת המשורר בעיניו ועל גודל האבידה. האבל הלאומי עליו ודברי ההערכה הגבוהים שנאמרו על שירתו, תאמוּ לדמותו שהלכה והתגבשה בתודעת העם ובדמיונו זמן רב לפני מותו. לאט לאט הוסחה הדעת מן העובדה שאורי צבי היה שרוי שנים רבות במחלוקת בציבור, מחלוקת, שהעיבה גם על ההערכה הרוחנית והאמנותית; בינתיים נשרו הקליפות מעל היחס אליו ונחשף הלוז הנצחי של משורר גדול ואמן צרוף. לא שסלחו לו על עקמומיות עברוֹ או שהסכימו להשקפותיו, אלא שהתחילו להסתכל בו באספקלריה המאירה וראו בו פייטן לאומי ולירי מחונן ומבורך, והבחינו ביצירתו בין העיקר הקיים ועומד לדורות ובין הטפל העתיד להיבטל. את העבר אי אפשר להעביר מן העולם, אבל ההווה המפוכח והחיוני והעתיד המשוער והמפולל, יש בהם כדי להסיר מחיצות ולהכשיר אותנו לתפיסה נכונה יותר ולתת בידנו קנה-מידה אמיתי יותר. ואמנם, קריאה מחודשת ומחדשת בשיריו מפעימה את לבנו בעוז הבעתה ומעמידה אותנו על רום ערכו ומעלתו של אורי צבי.

קשה בדברי הקדמה קצרים למצות ערך זה, אבל משהו ברצוני לומר על כך. אורי צבי ינק ממסורת ישראל ומשירת הדורות הקדומים ודורו. הוא עיכל ומיזג בקרבו, בלשונו וביצירתו, את היפה והמקורי שבתרבותנו. מעשה-מרכבה זה נעשה באורח טבעי, כמעט שלא מדעת, בסוד ההמשך והרציפות המופלאים. תורת המסתורין הישראלית, שממנה שתה לרווייה והיא נתעכלה בבני-מעיה של שירתו, מסרה לו את רז הספיגה והמזיגה, ואנו רואים, נהנים ומשתוממים נוכח כוח אדיר זה למפעלותיו הפיוטיים. אזנו היתה קשובה לקול הגורל היהודי הקורא מן החורבן אל התקומה, וכל מה ששמע וראה נתן לנו בתורת חזון גדול, שהנחית אותו עלינו ברעם אדיר, אשר הרעיש את כנסת-ישראל. הוא סלל נתיבות חדשות בשירתנו, בירר סממנים וניצוצות יצירה משירת העולם הגדולה והרחבה והבליע אותם בשירתו העברית. צירף צירופי-לשון מפוארים ונועזים, עיצב ניב פיוטי עברי חדש, ניב גרינברגי, שחוֹתם של מקוריות ותפארת טבוע בו, העלה צלילים וקצבים חדשים ופתך צבעים משלו לציור מראות וחזיונות שנתגלו לו. ומה עשיר הוא אוצר המראות והחזיונות שלו! לא רק מגנזי העבר באו

אליו, אלא גם מן ההווה המזעזע, מאימי מלחמת העולם הראשונה, מן הפוגרומים והשואָה, מן הגלות והגאולה, מן הכיסופים והמשיחיות. הוא תיאר אותם בדם-לבו בדקות ובעומק, באמנות ובאמת, ועשה אותם דגל לאומי. אף נלחם בעוז להגשמת חזונו וכיסופיו בתקומת ישראל במולדתו. הוא לא היה פילוסוף מנסח הנחות ומושכלות, אבל היה משורר מביע מורגשות של גורל האומה ושל היחיד, ובזה היה כוחו הפלאי והסגולי. הוא הנחיל לנו מורגשות אלה בשירתו, במסכת הימנונים, קטרוגים וקינות, שדורות יפענחו אותם ויתפרנסו מהם, כי כוכבו של אורי צבי גרינברג יאיר ברקיע השמים שלנו ולא ידעך לעד.


  1. דברים שהושמעו במועדון “מלוא” ביום 16.6.81.  ↩