הַפְּרָחִים שֶׁלִּי, מַקְהֵלַת מֵתִים

דַּם יָדִי נָטַף עַל הַמִּרְפֶּסֶת

וְאִמִּי בָּכְתָה עַל הַצַּלֶּקֶת,

שֶׁהִשְׁאִיר אָבִי בַּקִּירוֹת

כַּעֲסוֹ הַכָּבֵד וּבְכִי הַיֶּלֶד.

חֹרֶשׁ הָאֳרָנִים הַקָּטָן שֶׁנָּטַע,

חֶלְקַת גַּעְגּוּעָיו, מַפֶּלֶת אַהֲבָתוֹ,

אַחַר־כָּךְ הוּגְפוּ הַתְּרִיסִים וְשָׁבַר קֶרַח

לְצַנֵּן אֶת מֵצַח אֲחוֹתִי בְּחָלְיָהּ.