יד לִשְׁכַּת הַגָּזִית – שָׁם הָיְתָה סַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל יוֹשֶׁבֶת וְדָנָה אֶת הַכְּהֻנָּה. וְכוֹהֵן שֶׁנִּמְצָא בּוֹ פְּסוּל – לוֹבֵשׁ שְׁחֹרִים וְיוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ; וְשֶׁלֹּא נִמְצָא בּוֹ פְּסוּל, לוֹבֵשׁ לְבָנִים וּמִתְעַטֵּף לְבָנִים, נִכְנָס וְּמְשַׁמֵּשׁ עִם אֶחָיו הַכּוֹהֲנִים. וְיוֹם טוֹב הָיוּ עוֹשִׂים, שֶׁלֹּא נִמְצָא פְּסוּל בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הַכּוֹהֵן. וְכָךְ הָיוּ אוֹמְרִים: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא נִמְצָא פְּסוּל בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן; וּבָרוּךְ הוּא, שֶׁבָּחַר בְּאַהֲרֹן וּבָנָיו, לַעֲמֹד לְשָׁרֵת לִפְנֵי ה' וּבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים (מידות ה, ד).

לִשְׁכַּת הַגָּזִית – במקדש.

סְנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה – בית הדין הגדול שמנה שבעים ואחד חברים.

דָּנָה אֶת הַכְּהֻנָּה – בודקת את שושלת הכוהנים ואת ייחוסם.

פְּסוּל – כגון שאמו היתה אישה גרושה.

מְשַׁמֵּשׁ – עובד את עבודת המקדש.

וְיוֹם טוֹב וגו' – יום שבו לא נמצא שום כוהן פסול הוכרז כיום של חגיגה.

טו “וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו” (ויקרא כא, י) – לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ גָּדוֹל? שֶׁהוּא גָּדוֹל בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים: בְּנוֹי, בְּכוֹחַ, בְּעשֶׁר, בְּחָכְמָה וּבְמַרְאֶה.

מַעֲשֶׂה בְּפִינְחָס הַסַּתָּת שֶׁמִּנּוּהוּ כּוֹהֵן גָּדוֹל, וְיָצְאוּ אֶחָיו הַכּוֹהֲנִים וְרָאוּ אוֹתוֹ חוֹצֵב אֲבָנִים, וְלֹא הִנִּיחוּהוּ, וּמִלְּאוּ אֶת הַמַּחְצֵב לְפָנָיו דֵּינְרֵי זָהָב.

וּמִנַּיִן שֶׁאִם אֵין לוֹ, אֶחָיו הַכּוֹהֲנִים מְגַדְּלִים אוֹתוֹ, – שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו” – גַּדְּלֵהוּ מִשֶּׁל אֶחָיו (ירושלמי יומא א, ג; תנחומא בובר אמור, ו).

בְּנוֹי – ביופי.

הַסַּתָּת – חוצב ומסתת אבנים.

הִנִּיחוּהוּ – הרשו לו להמשיך במלאכתו.

אֵין לוֹ – רכוש ועושר.

מְגַדְּלִים אוֹתוֹ – דואגים להגדיל את רכושו ואת עושרו.