(עַל מוֹת הרח“ג ר' נָתַן בָ”ר מָרְדְּכַי אַדְלֶר הַכֹּהֵן)

נֵר אֱלהִים בְּמִקְדָּשׁ-אֶל כָּבָה,

תַּם שֶׁמֶן הַחַיִּים.

נִשְׁמַת אָדָם דָּגוּל מֵרְבָבָה

אוֹיָה, עֲלֹתָהּ שָׁמַיִם.

מֵאוֹרֵנוּ כָּבָה, אֵיךְ נֵלְכָה?

רֹאשֵׁנוּ בֶּעָפָר, עֵינֵינוּ בַּחֲשֵכָה,

דֶּגֶל יְשֻׁרוּן, נֵס שָׁמַיִם

כִי נָפַל – נִסְפֹּק כַּפָּיִם.

אַרְבָּעִים שָׁנָה, כַּאֲבִי נְבִיאֵינוּ

דֶרֶךְ ד' הוֹרָה לָנוּ,

לַתּוֹרָה, לַתְּעוּדָה הֵאִיר עֵינֵינוּ

עֹז הָאֱמוּנָה הֵקִים בָּנוּ,

רוֹעֶה נֶאֱמָן, עַל מִי נָטַשְׁתָּ הַצֹּאן?

הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל בַּעַל כְנָפַיִם,

כֹהֵן מוֹרֶה לִצְדָקָה אַיֵהוּ?

הֶעֱלָה אֵבֶר לִמְרוֹמֵי שָׁמַיִם

נֶצַח קִנּוֹ, וּבַל עוֹד נִרְאֵהוּ.

זִיו הוֹדוֹ עוֹד יִזְרַח כַּשֶּׁמֶשׁ בָּאָבִיב

לָנוּ, אַךְ לָנוּ, חֲשֵׁכָה מִסָּבִיב.

(חבצלת, תר"ן, גל. 16)