חֲלוֹמִי – חֲנָנֵךְ בַּחֲלוֹם…

אךְ יֶצַּת אוּר-נֵרוֹ לְרַגְלֵךְ –

וְנָזֹרוּ הִפּוֹג וְהִדֹּם

צֶאֱלֵי פְחָדִים מִדַּרְכֵּך.

וּבִזְרֹחַ כְּנָפָיו לְשִׁכְמֵךְ,

וְנִשֵּׂאת, נְהִירָה, מֵאָבָק –

וְכוֹנַנְתְּ ­­­וְיִשַּׁרְתְּ צַעֲדֵךְ

לַחֲזוֹן הָרֵי-תְכֹל בַּמֶּרְחָק.

שְׁטוּף-חֶדְוָה הָעוֹלָם אָז יֵעוֹר;

שׁכוּר חֲלוֹם אָז אַשְׁכִּים לִקְרָאתֵךְ

בְּהוֹחִיל, כִּי אָקִיץ וְאֵעוֹר

עַל יָדֵךְ… בְּסֻכָּת חֲלוֹמֵךְ.

תרע"ט, רָפָה