לכבוד יום ירושלים יזם האגף לתרבות ואמנות במשרד החינוך והתרבות את הוצאתו לאור של מבחר מאמרים ודיונים מפרסומי יד יצחק בן־צבי. המחקרים המקובצים כאן מאירים פנים שונות של העיר, של יישובה היהודי ושל זיקת היהודים אליה, מתקופת שיבת־ציון במאה הה' לפני־הספירה ועד ליציאה מן החומות והקמת ירושלים החדשה במחצית השנייה של המאה הי"ט. מטבע הדברים שאין האוסף סוקר במלואם וברצף את עשרים וארבע המאות שבין שני מאורעות אלה; אולם גם אם נותרו פרקי־זמן ארוכים שלא נדונו, ועניינים רבים שראוי היה להעמידם במרכז נזכרו באקראי – הרי משום גיוון החומר וריבוּין של גישות המחקר יתפוס אולי המועט את המרובה. מכלל הדברים ישיג הקורא עד כמה רבים הם שדות־הפעולה ורבות הבחינות שיכול החוקר להעמיד לנגד עיניו ומה שונות פניה של ירושלים.

על אף השנים שחלפו מאז שבה ירושלים והתאחדה, חזק עדיין רישומו של מאורע זה והוא חי בלב בני־הארץ כולם. החוקר וקוראיו אינם יכולים להתנתק ממציאוּת־זמנם ומנוף־חייהם. המאבק המתחדש יום־יום על אחדותה של העיר, המלוּוה לבטים ומכאוב, מוצא ודאי את דרכו – ביודעין ובלא־יודעין – אל שולחן־הכתיבה. מאליו עולה ומתבהר החוט המשותף לכל המאמרים: עניינם בזיקת יהודים לירושלים, ברקעה ההיסטורי, בעמדות יהודים כנגד נוצרים ומוסלמים ובהתמודדות מול מציאוּת הזמן. היו שביטאו כמיהתם בתפילות שנישאו מרחוק ונתנו נפשם על שם ירושלים; היו שהגשימו כיסופיהם בדרך העלייה הארוכה והיו שנתנו חייהם על טוהר מקדשה ועל בניין חומותיה; היו שוויתרו ונסוגו והיו ששיקעו עצמם בקטנות היום־יום ובקשיי־השעה; והיו שניחמו עצמם בקדושת יישובה של ירושלים. כמו היום כך גם בעבר השתלבו המעשים ההירואיים במציאוּת של מצוקה, כיסופים נעלים קמלו נוכח תנאי קיום חסרי הבטחה, וגבורה נאבקה באפרוריות.

את המזיגה הסוערת הזאת העמידו החוקרים מול עיניהם, איש־איש בגִזרת מחקרו. זאת עשו בלשון מאוזנת המתרחקת מן הפאתוס מבלי שתעלים כשלונות ועוולות ומבלי שתאדיר לשווא את ימי העבר. אך מן החקירה המאופקת עולה המופת שגם בעתות של קשיים כלכליים ושל מגמות פוליטיות נוגדות, היה בכוחם של האמונה והדביקות, האומץ ונחישות־ההחלטה לשנות את פניה של ירושלים.

יד יצחק בן־צבי

ירושלים, אייר תש"ם יורם צפריר