פב מִצְוַת לוּלָב כֵּיצַד? יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶם לְהַר הַבַּיִת, וְהַחַזָּנִים מְקַבְּלִים מֵהֶם וְסוֹדְרִים אוֹתָם עַל גַּב הָאִצְטְבָא, וְהַזְּקֵנִים מַנִּיחִים אֶת שֶׁלָּהֶם בְּלִשְׁכָּה. וּמְלַמְּדִים אוֹתָם לוֹמַר: “כָּל מִי שֶׁמַּגִּיעַ לוּלָבִי לְיָדוֹ – הֲרֵי הוּא לוֹ בְּמַתָּנָה”. לְמָחָר מַשְׁכִּימִים וּבָאִים, וְהַחַזָּנִים זוֹרְקִים אוֹתָם לִפְנֵיהֶם, וְהֵם מְחַטְּפִים וּמַכִּים אִישׁ אֶת חֲבֵרוֹ. וּכְשֶׁרָאוּ בֵּית דִּין שֶׁבָּאוּ לִידֵי סַכָּנָה, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל בְּבֵיתוֹ.
מִצְוַת עֲרָבָה כֵּיצַד? מָקוֹם הָיָה לְמַטָּה מִיְּרוּשָׁלַיִם וְנִקְרָא מוֹצָא, יוֹרְדִין לְשָׁם וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם מֻרְבִּיּוֹת שֶׁל עֲרָבָה וּבָאִין וְזוֹקְפִין אוֹתָן בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְרָאשֵׁיהֶן כְּפוּפִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. בְּכָל יוֹם מַקִּיפִים אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת וְאוֹמְרִים: “אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא” (תהלים קיח, כה), וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מַקִּיפִים אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. בִּשְׁעַת פְּטִירָתָם מָה הֵם אוֹמְרִים? יֹפִי לְךָ, מִזְבֵּחַ! יֹפִי לְךָ, מִזְבֵּחַ!
כְּמַעֲשֵׂהוּ בְּחֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בְּשַׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְלַקְּטִין אוֹתָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וּמַנִּיחִין אוֹתָן בְּגִגִּיּוֹת שֶׁל זָהָב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְמְשׁוּ. רַ' יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: חָרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל הָיוּ מְבִיאִין, וְחוֹבְטִין אוֹתָן בְּקַרְקַע בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם נִקְרָא יוֹם חִבּוּט חָרִיּוֹת. מִיָּד הַתִּינוֹקוֹת שׁוֹמְטִים אֶת לוּלְבֵיהֶם וְאוֹכְלִים אֶתְרוֹגֵיהֶם (סוכה פרק ד).
חַג – סוכות.
מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶם – עוד בערב שבת (שכן אסור לטלטל לולב בשבת).
הַחַזָּנִים – שמשי המקדש.
הָאִצְטְבָא – מדרגות שהיו חצובות בקיר הר הבית ועליהן ישבו אנשים.
הַזְּקֵנִים – חברי הסנהדרין.
לִשְׁכָּה – חדר מיוחד (כדי שלא יצטרכו להידחק למחרת עם ההמונים).
מְלַמְּדִים אוֹתָם – את בעלי הלולבים.
כָּל מִי שֶׁמַּגִּיעַ וגו' – כיוון שלמחרת, כשיבואו ליטול את לולביהם, ייקח כל אחד את מה שימצא, וכיוון שנטילת לולב חייבת להיעשות בלולב השייך לאדם, הרי שצריך להתיר לכולם את השימוש בכל לולב שירצו.
בְּבֵיתוֹ – ולא במקדש.
מֻרְבִּיּוֹת – ענפים.
תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ – תקיעה, תרועה (שהיא שלוש תקיעות קצרות) ותקיעה.
בְּכָל יוֹם – מששת ימי חול המועד סוכות.
וְאוֹתוֹ הַיּוֹם – הוא יום הושענא רבה, השביעי בימי סוכות.
יֹפִי לְךָ – לך ראוי היופי.
כְּמַעֲשֵׂהוּ וגו' – בשבת נוהגים בענייני הערבה כבשאר ימי חול המועד (פרט לאמור להלן).
יִכְמְשׁוּ – יתייבשו ויבלו.
חָרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל – ענפי תמר.
חוֹבְטִין – מכים.
אוֹתוֹ הַיּוֹם – יום הושענא רבה.
מִיָּד וגו' – מיד לאחר סיום ההקפות והחבטות ביום הושענא רבה הילדים רשאים לחטוף את הלולבים והאתרוגים לשם משחק או אכילה.
*