צג דָּרַשׁ רָבָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים” (שיר השירים ז, ב)? – כַּמָּה נָאוֹת רַגְלֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלִים לְרֶגֶל (חגיגה ג ע"א).
עוֹלִים לְרֶגֶל – למקדש בירושלים כמצוות התורה, שלוש פעמים בשנה.
*
צד “וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ” (שמות לד, כד) – מְלַמֵּד שֶׁתְּהֵא פָּרָתְךָ רוֹעָה בַּאֲפָר וְאֵין חַיָּה מַזִּיקָתָהּ; תַּרְנְגָלְתְּךָ מְנַקֶּרֶת בְּאַשְׁפָּה וְאֵין חֻלְדָּה מַזִּיקָתָהּ.
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁכַח לִנְעֹל דַּלְתֵי בֵּיתוֹ וְעָלָה לְפַעֲמֵי רְגָלִים. וּכְשֶׁבָּא מָצָא נָחָשׁ קָשׁוּר בְּטַבְּעוֹת דַּלְתוֹתָיו. שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁכַח וְלֹא הִכְנִיס תַּרְנְגוֹלוֹתָיו לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְעָלָה לְפַעֲמֵי רְגָלִים וּבָא וּמָצָא חֲתוּלוֹת מְקֹרָעוֹת לִפְנֵיהֶן. שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁכַח וְלֹא הִכְנִיס כְּרִי שֶׁל חִטָּיו לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְעָלָה לְרֶגֶל. וּכְשֶׁבָּא מָצָא אֲרָיוֹת מַקִּיפִים לְחִטִּים.
וּמַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי אַחִים עֲשִׁירִים שֶׁהָיוּ בְּאַשְׁקְלוֹן וְהָיוּ לָהֶם שְׁכֵנִים רָעִים מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם. וְהָיוּ אוֹמְרִים: אֵימָתַי יַעֲלוּ הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ לְהִתְפַּלֵּל בִּירוּשָׁלַיִם וְאָנוּ נִכְנָסִים וּמְקַפְּחִים אֶת בָּתֵּיהֶם וְנוֹטְלִים כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם. הִגִּיעַ זְמַן וְעָלוּ הָאַחִים. זִמֵּן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַלְאָכִים כִּדְמוּתָם וְהָיוּ נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם. כְּשֶׁבָּאוּ הָאַחִים מִיְּרוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לִשְׁכֵנֵיהֶם דּוֹרוֹנוֹת מִכָּל מָה שֶׁהֵבִיאוּ עִמָּהֶם מִיְּרוּשָׁלַיִם. אָמְרוּ לָהֶם הַשְּׁכֵנִים: הֵיכָן הֲיִיתֶם? אָמְרוּ לָהֶם: בִּירוּשָׁלַיִם – אֵימָתַי עֲלִיתֶם? − בְּיוֹם פְּלוֹנִי. – וְאֵימָתַי בָּאתֶם? – בְּיוֹם פְּלוֹנִי. – וְאֶת מִי הִנַּחְתֶּם בְּתוֹךְ בֵּיתְכֶם? – לֹא הִנַּחְנוּ שׁוּם אָדָם. אָמְרוּ: בָּרוּךְ אֱלוֹהֵי הַיְּהוּדִים, שֶׁלֹּא עֲזָבָם וְלֹא יַעַזְבֵם לְעוֹלָם (פסחים ח ע“ב; ירושלמי פאה ג, ז; שהש”ר ז, ג).
“לא יַחְמֹד” וגו' – לא ינצל את היעדרות העולים לרגל כדי לגזול את רכושם.
אֲפָר – אחו.
עָלָה לְפַעֲמֵי רְגָלִים – עלה לרגל.
נָחָשׁ קָשׁוּר וגו' – ושומר על הדלת שלא תיפתח.
מְקֹרָעוֹת לִפְנֵיהֶן – מוטלות מתות וגזורות לגזרים.
כְּרִי – ערימה.
אַשְׁקְלוֹן – עיר שהיתה מעורבת יהודים וגויים.
מְקַפְּחִים – גוזלים.
נוֹטְלִים – לוקחים.
זִמֵּן וגו' – שלח הקב"ה לבתיהם מלאכים בדמותם של שני האחים.
דּוֹרוֹנוֹת – מתנות.
בָּאתֶם – חזרתם.
הִנַּחְתֶּם – השארתם.
*
צה אָמַר רַ' יִצְחָק: מִפְּנֵי מָה אֵין פֵּרוֹת גִּנּוֹסָר בִּירוּשָׁלַיִם? כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ עוֹלֵי רְגָלִים אוֹמְרִים: אִלְמָלֵי לֹא עָלִינוּ אֶלָּא לֶאֱכֹל פֵּרוֹת גִּנּוֹסָר דַּיֵּנוּ – וְנִמְצֵאת עֲלִיָּה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. כְּיוֹצֵא בּוֹ אָמַר רַ' דָּסְתַּאי בְּרַ' יַנַּאי: מִפְּנֵי מָה אֵין חַמֵּי טְבֶרְיָא בִּירוּשָׁלַיִם? כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ עוֹלֵי רְגָלִים אוֹמְרִים: אִלְמָלֵי לֹא עָלִינוּ אֶלָּא לִרְחֹץ בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא דַּיֵּנוּ – וְנִמְצֵאת עֲלִיָּה שֶלֹּא לִשְׁמָהּ (פסחים ח ע"ב).
מִפְּנֵי מָה וגו' – מדוע לא נתברכה ירושלים בפירות, כאותם הגדלים ליד הכינרת והידועים במתיקותם ובטיבם?
אִלְמָלֵי לֹא עָלִינוּ וגו' – די היה לנו לוּ עלינו לירושלים רק כדי לאכול מפירותיה.
וְנִמְצֵאת וגו' – וכך תהיה העלייה לרגל לא לשם מצווה אלא לשם הנאה (מן הפירות).
כְּיוֹצֵא בּוֹ – בדומה.
*