עֵת שֶׁמֶשׁ־תַּמּוּז בְּקַרְדֻּמּוֹת תַּךְ עַל רֹאשִׁי
וּלְשׁוֹנִי צְחִיחָה כִּי תִּשְׁתַּרְבֵּב
“מַיִם! מָיִם!”
הוֹ מָה אָהַבְתִּי הַבְרִיךְ אֹרְחַת גְּמַלַּי הָעֲיֵפָה
עַל בִּטְנֵךְ הַמַּשְׁחִינָה
וְלַכֵּד עִם אֶנְקָתֵךְ הַמְרֻבֶּבֶת
אֶת אֶנְקַת צְמָאִי:
מָיִם!
שַׁחַל בְּחַרְבוֹנֵי מִדְבָּר שׁוֹאֵג
וּגְדִיָּה פּוֹעָה עַל קָרַחַת הָר
זַעֲקַת אֶבֶן נִבְעָה כְּשֵׁן מִבְּשַׂר הַחֲנִיכַיִם
וְרֶגֶב אֲדָמָה מִתְרַפֵּט כְּשִׂפְתוֹתַי
שַׁוְעַת שׂוֹכוֹת שְׁלוּחוֹת כְּמוֹ לְשׁוֹנִי
וְעוֹלֲלֵי־פְּטוּרֵיהֶן אֲשֶׁר עֻלְפּוּ
מִמֹּץ אֶת שְׁדֵיהֶן הַנִּחָרִים –
כָּכָה תְּזַנֵּק אֶנְקַת פִּי לְהַרְגִּיז הַתַּלְאוּבָה.
וּלְטָאָה זְהוּבַת־גָּב וְצָבַת־בֶּטֶן
בֵּין הַשִּׂיחִים הַחֲרוּכִים תִּזְחַל
וְנָחָשׁ צָמֵא יִרְחַשׁ עַל הַחוֹלוֹת הַמְלֻבָּנִים
וּכְתֹבֶת חָזוּת קָשָׁה עֲלֵיהֶם יְתָו
עַל קְלָף הַמִּדְבָּר.
וְשָׁם
עַל מַחְשׂוֹף סֶלַע לוֹהֵט
בִּלְטִישַׁת־מָקוֹר־וְצִפֹּרֶן יִצְרַח עַיִט אֶל הַחֹרֶב:
מָיִם!
וְזוֹחֵל גַּם אָנִי
יִשְׁמָעֵאל עַל חוֹלוֹת הַמִּדְבָּר
וּגְמַלַּי צַוָּארָם יְשַׁרְבְּבוּ:
“אֱהֵי לְשַׁדֵּךְ הָאֲדָמָה?!”
וְאַתְּ (הָגָר מֻשְׁלֶכֶת!) תְּשַׁוְּעִי אֶל הַשַּׁחַק
לְעוֹרֵר צָפוֹן
וּתְבַקְּשִׁי נִדְבַת־טַל בְּעֶלְפוֹנַיִךְ.
וְרוּחַ רַחוּם כִּי יְחֻנֵּךְ
וְהִשִּׁיק שְׂפָתָיו אֱלֵי מִצְחֵךְ הַקּוֹדֵחַ
כְּאִמָּא כַּף צוֹנֶנֶת רַבַּת־דְאָגָה
אֶל מֶצַח בְּנָהּ בְּחָלְיוֹ –
יָפִיחַ נָא מִדְבָּרִי צֹאנִי בְּשָׂרִי
וְהִגְמִיאָנוּ טַל מִנִּשְׁמַת אַפּוֹ הַמְבֹרָכֶת.
הִנֵּה חָמַק מִנִּי עֶדְרִי גְדִי.
בְּרַח לְךָ גִּדְיִי!
אֶל אֲשֶׁר תַּנְחֵךְ זֹה צִמְאָתֵךְ
בְּרָח!
בְּעִקְּבוֹתֶיךָ אֶבְרַח גַּם אָנֹכִי.
הִנֵּה עַד כֹּה הִגִּיעַנִי גִדְיִי
עַד סְנֵה הַחֲרוּלִים:
צֹאנִי אֶנְהַג פֹּה וְאֶרְעֶה בְּשָׂרִי
וְדָמִי יִצְהַל בִּי כְּעֶדְרֵי סוּסִים
אֶל מוּל הָאָבִיב הַמְלַטֵּף נְחִירֵיהֶם.
אֲדָמָה!
הִנֵּה שָׂרִיתִי עִם אֱלֹהִים
וְעִם אֲנָשִׁים
וָאֱהִי אָדָם.
אֲנִי – הַבָּשָׂר
וְאַתְּ – אֲדָמָה
וּמִי כָּמוֹנוּ יוֹדְעֵי־לֶדֶת!
הִנֵּה נוֹסְעִים צֹאן וּבָקָר
וְאַיֵּה הָאֲנָשִׁים?
מַדּוּעַ לֹא יֵצְאוּ עוֹד בְּעִקְּבֵי־הַצֹּאן?
“דָּבָר – אָמְרוּ – הִנֵּה הָאָדָם!”
הֲיֵּדְעוּ יָדוֹעַ שַׁאֲגַת בְּרֵאשִׁית:
– שֶׁמֶשׁ!
– מַיִם!
– אֲדָמָה!
וֶהֱיוֹת כָּל מִלָּה
כַּאֲבָנִים אֲשֶׁר יִרְמֶה צַיַּד־מַמּוּתָה פֶּרֶא.
וְגִדְיִי אוֹמֵר לָכֶם:
“הָאָדָם הוּא לֶדֶת.”
שִׁמְעוּ!
הִנְנִי נוֹתֵן לָכֶם אֶת לוּחוֹת־בְּרִיתִי –
אִכְלוּם!
וּפְרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ כַּחֲרוּלִים הָאֲדָמָה.
וְהָיוּ צִפָּרְנֵיכֶם חוֹחֵי־פֶּרֶא
וּבְשַׂרְכֶם עֶרֶל־לְשַׁד יְבֹרַךְ
בִּרְכַּת זֶרַע שָׁדַיִם וָרֶחֶם.