טַיָּל אַחְרוֹן בְּקִרְיַת־לְאַחַר־חֲצוֹת
מוֹנָה דְמָמָה פְּסִיעוֹתָיו מִתְּנוּמוֹת.
פַּרְצוּף לֵאֶה לַבָּתִּים הָרוֹבְצִים תַּחְתֵּיהֶם
וְעֵינֵיהֶם עֲצוּמוֹת.
מָה אֶתְעֶה בָּרְחוֹבוֹת וְהָרוּחַ מֵאַחֲרַי
מְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ?
וּמָה אֵלְכָה הַחַדְרָה וְחַדְרִי כְּאָרוֹן
הַמְּחַכֶּה לְמֵתוֹ: הוּא יָבֹא… הוּא יָבֹא…
הָרוּחַ כִּי יִנְבַּח לְאַחַר חֲצוֹת
וְאָזְנֵי הַבְּרוֹשׁ תְּצִלֶּינָה
כְּעַפְעָף בַּל־יוּרָם בִּי יִצֶף כָּל תְּרִיס –
הָעַיִן עֲצוּמָה עֲדֶנָּה.
וְטוֹב לִי כִּי אֵלֵךְ לַמִּטָּה הַמְחַכָּה
לְהָגִיף תְּרִיס־עֵינַי הֶעָיֵף
עַד יִצְנַח כְּטָרָף עַל סַפְסַל גַּן־תִּשְׁרֵי
הַשַּׁחַר עַל גַּבִּי הַכּוֹאֵב.