כושי התפרץ, ערב אחד, לבית של יהודים בניו־יורק. באותה עת היו בבית האשה ושלושת ילדיה הקטנים. ואילו הכושי זמם לרצוח את כולם ולשדוד את חפצי הערך שימצא שם.
האשה נאבקה עמו קשות וככלות כוחותיה, זעקה מעומק ליבה:
“אנה, ה' אלקי, הושיע נא אותי ואת ילדי הרכים אשר לא טעמו טעם של חטא. שמע ישראל – ה' אלקינו ה' אחד!”
הכושי תקע את ידיו הפתוחות לתוך שערותיה של האשה ותפסן בחוזקה באצבעותיו, בחמת רצח, במגמה “לגמור אתה” במהירות. הוא משך בכוח רב את שערותיה וכאן קרה הנס:
האשה חבשה על ראשה פיאה נוכרית, בהיותה בת־ישראל חרדית ושומרת מסורת, ובעת שהכושי משך בשערות, יצאה כל הפיאה מן הראש ונישארה בידיו… הוא חשב שהמית את האשה ולכן השליך את הפיאה ונימלט מן הבית בבהלה כל עוד נפשו בו.
כך ניצלו האשה ובניה בשל דביקותה של עקרת הבית בה' וביטחונה בו.
(מפי יעקב עבוד ששמע את הסיפור מקרובת משפחה של אותה אשה)