מַלְּטֵנִי יָהּ מִשִּׁגָּעוֹן הָעֶרֶב.
בְּכָל פִּנַּת הָרְחוֹב
דּוֹלְקָה אַחֲרַי כַּפוֹ.
אֲנִי נֶחְבָּא
וְאֶת עַצְמִי אַסְגִּיר בְּלִי הֶרֶף:
הִנֵּנִי!
פֹּה!
אֵיךְ מִפָּנָיו אֶבְרַח?
אֵיךְ אֲשַׁוֵּעַ:
דֹּמּוּ!
כִּפְלִיט־הַגַּרְדֻּמִּים נֶחְבָּא בְּפִי הַקּוֹל.
כָּל דֶּלֶת – מְזִמָּה.
כָּל בַּיִת – אֹהֶל־סְדֹם הוּא.
וּבַסִּמְטָא
אוֹרֵב לִי רֵעַ־מֵאֶתְמוֹל.
מַלְּטֵנִי יָהּ.
אֵי מְסִלּוֹת וְלֹא נָשַׁמּוּ?
אֵי נַחַל לֹא הָלַךְ אֶל מֵי הָאֲבַדּוֹן?
אֵלַי אָבוֹא – הוּא פֹּה.
אֶל אָח אָנוּסָה – שָׁם הוּא.
וְהֹלֶם פַּעֲמוֹן תּוֹבֵעַ:
דִּין!
דִּין!
דּוֹן!
לָדוּן?
אֶת מִי!
וּמִי בְּיוֹם הַכֶּסֶה
לֹא יַהֲפֹךְ מִשְׁפָּט פֹּה לְמִשְׂפָּח?
בֵּין אָב וּבֵין אוֹיֵב
כְּפֶשַׂע
רַק כְּפֶשַׂע.
וְרֵעַ־רֹעַ
הַיְנוּ הָךְ.