עֵת רִבֹּאוֹת פִּיּוֹת תּוֹקְעִים שָׂבָע בְּנַחַר
כְּאַבְשָׁלוֹם אֲנִי נִתְלֵֶה בְּסֹבֶךְ הָאֵלָה.
פִּתְאֹם גַּרְזֶן צָהֹב מֵנִיף עָלַי הַשַּׁחַר
לִכְרוֹת הָאֲפֵלָה:
וְאוֹר בָּרְחוֹב!
הוּא כֹּה לָבָן. זוֹרֵחַ.
אֵינִי רוֹאֶה מְאוּם בִּדְלֹק פָּנַס הַיּוֹם.
רַק הוּא – אִילַן לֵילִי – גָּדוּעַ וְקֵרֵחַ
בְּאֵין־רוֹאִים פּוֹסֵעַ אֶל הַתְּהוֹם.
וְחַד אִם יִנָּגֵף הֵן לֹא יָבִין מַדּוּעַ.
אוּלַי אֹמַר לוֹ: אָח תָּמֵהַּ וְתָמִים
אַתָּה נִגַּפְתָּ בְּאִילָן גָּדוּעַ
שֶׁנֶּעֱקַר מִיַּעַר הַקְּדוּמִים.
אַךְ הוּא יִתְמַהּ מְאֹד וְרַק בִּצְחוֹק יַרְאֵנִי:
הָאוֹר!
הָאוֹר רוֹמֵס אֶת אִילָנְךָ הַמֵּת.
בְּהִדָּלֵק לֵילִי שׁוּב אַבָּא יִמְשְׁכֵנִי
אֶל סְנֵה הַתַּעְתּוּעַ וְהַחֵטְא.