כתבתיו בשנת תר“ל”ב במרחץ קאיזערבאד.

        "לֵךְ לְאֶרֶץ הַמֵּלִיץ, לִמְקוֹם מְגוּרוֹתָיו,

        “אִם תִּרְצֶה לָדַעַת צָפְנַת מְלִיצוֹתָיו.” –

בְּעֵמֶק נָעִים בֵּין הֶהָרִים. הַרְרֵי צָפוֹן מְקוֹם מוֹלַדְתִּי,

הַרְרֵי דֶּשֶׁא וַעֲצֵי יְעָרִים. בְּצִלָּם לָשֶׁבֶת חָמַדְתִּי;

הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה. בִּימֵי נְּעוּרַי מִשָּׁם נַדְתִּי,

שְׂפָתַי צָלְלוּ בַּהֲלִיכָתִי. כְּעַנְנֵי גֶשֶׁם בִּנְסִיעָתָם:

                “מַה לִי הָכָא מַה לִי הָתָם!”

בְּסוֹד חֶבְרַת רֵעִים מַקְשִׁיבִים. לְאָהֳלֵי הַתּוֹרָה נוֹעַדְתִּי,

לַחְמִי עַל שֻׁלְחָן הַנְּדִיבִים. בְּבֵיתָם כַּצִּפּוֹר שָׁקַדְתִּי,

כְּצִפּוֹר עַל גָּג – כָּתְנוֹת אוֹרִי. גַּם בַּלַּיְלָה לֹא פָּשַׁטְתִּי;

גַּם טֻלְטַלְתִּי גַּם נָעִיתִי. אַחֲרֵי מוֹרַי לִישִׁיבָתָם,

                “מַה לִי הָכָא מַה לִי הָתָם!”

בַּעֲפַר רַגְלֵי חַכְמֵי תוֹרָה. בְּבָתֵּי מִדְרָשׁ הִתְאַבַּקְתִּי,

לְרַגְלַי רֶשֶׁת עָמָל מְזֹרָה. אוּלָם בְּעֵדוּת אֵל דָּבַקְתִּי,

דּוֹמְמָה נַפְשִׁי בִּי כַּגָּמוּל. עֵת מִשְּׁדֵי חָכְמָה יָנַקְתִּי,

לִקְנוֹת דַּעַת אַצְתִּי רַצְתִּי. כְּכֹכְבֵי בֹּקֶר עַל נְתִיבָתָם:

                “מַה לִי הָכָא מַה לִי הָתָם!”

נִבְדְּלוּ נִפְלְגוּ אָז הָאֲנָשִׁים. לִשְׁתֵּי מַחְלָקוֹת בְּכָל הָאֲרָצוֹת

כַּת הַיְּשָׁנִים, כַּת הַחֲדָשִׁים. זֹאת עַל זֹאת דִּבְּרָה נֶאָצוֹת,

מִנְהֲגֵי רָאשֵׁיהֶם רָאִיתִי. כַּשּׁוּעָלִים בְּחוֹמַת פְּרָצוֹת;

הִתְרַחַקְתִּי גַּם מִשְּׁנֵיהֶם. דַּת אֵל אֶשְׁמוֹר – אוּלָם דָּתָם –

                “מַה לִי הָכָא מַה לִי הָתָם!”

עָבְרוּ חָלְפוּ שְׁנוֹת הַנְּעוּרִים. יְמֵי הָרְדִיפָה יְמֵי הַכֹּחַ,

בְּלֶכְתִּי אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים. לֹא מָצָאתִי לִי מָנוֹחַ;

חַשְׁתִּי, גַּם לֹא הִתְמַהְמַהְתִּי. לְחוֹף הַמְּנוּחָה חִישׁ לִבְרוֹחַ;

קֵן בָּנִיתִי לִי כַּצִּפּוֹר. בְּחֻפַּת חֲתַנִּים וּמְסִבָּתָם:

                “מַה לִי הָכָא מַה לִי הָתָם!”

עוֹל נָשָׂאתִי עַל צַוָּארִי. פַּרְנֵס אִשְׁתִּי, כַּלְכֵּל בָּנַי,

כָּבְדָה אַמְתַּחַת מִסְחָרִי. כָּבְדָה מְאֹד עַל רֹאשׁ מַעֲיָנַי;

הַיּוֹם שׁוֹקֵל, מָחָר סוֹפֵר. מֵעֲמַל נַפְשִׁי נָפְלוּ פָנַי,

מֵעִיר אֶל עִיר הִתְהַלַּכְתִּי. כַּשּׁוֹר בְּדִישׁוֹ, פִּיהוּ חָסָם:

                “מַה לִי הָכָא מַה לִי הָתָם!”

חַשְׁתִּי מִפְלָט לִי בְּאַחֲרוֹנָה. הֱיוֹת כַּיּוֹגֵב עוֹבֵד אֲדָמָה,

מֵרִיחַ שָׂדֶה רוּחִי נְכוֹנָה. סַעַר לְבָבִי שָׁב לִדְמָמָה;

צִנַּת שֶׁלֶג טֶרֶם קָצִיר. עָשְׂתָה תְּבוּאָתִי לִשְׁמָמָה,

נַסְתִּי מִמְּקוֹם הַמַּהְפֵּכָה. אַחֲרַי נוֹכְלִים בְּתִגְרַת חֲמָסָם:

                “מַה לִי הָכָא מַה לִי הָתָם!”

בִּתְשׁוּאַת קִרְיָה הֹמִיָּה. עַתָּה אֵשֵׁב עִם בְּנֵי בֵיתִי,

סְבִיבִי תַּרְמִית, רְמִיָּה צְדִיָּה. וַאֲנִי בַּעַר, נֶחְשָׁב פֶּתִי,

תֻּמַּת נַפְשִׁי מִכְשׁוֹל רַגְלַי. מִבּוֹא בַּדָּמִים יָרֵאתִי,

תּוֹרָה, חָכְמָה, יִדְעַךְ נֵרָן. בְּלִי דֵי זָהָב בִּמְנוֹרָתָן:

                “מַה לִי הָכָא מַה לִי הָתָם!”

רוֹבֵץ תַּחַת עוֹל הַחַיִּים. לִימֵי עֵצָה עַתָּה בָּאתִי,

סָר הַכֹּחַ מֵרַגְלָיִם. לֶכֶת הָלְאָה לִמְנוּסָתִי,

חַלָּשׁ רָפֶה נִכְאֵה לֵבָב. כָּל הַיּוֹם נֶגְדִי כְּלִמָּתִי,

נִשְׁאֲרָה לִי רַק תַּאֲוָה אַחַת. לִרְאוֹת בָּנַי בְּהַצְלָחָתָם:

                “מַה לִי הָכָא מַה לִי הָתָם!”

שָׁבָץ בְּקִרְבִּי, רֹאשִׁי כָּבֵד. מָוֶת בְּסִיר חַיָּי רָאִיתִי,

בְּהִתְהַלְּכִי נִשְׁעָן עַל שָׁבֶט. רֹפְאִי יֹאמַר לֹא חָלִיתִי;

רוֹפֵא עֶלְיוֹן הוּא יוֹדֵעַ. מִדַּת יָמַי, קֵץ אַחֲרִיתִי;

לְעֵת נָכוֹן יִשְׁלַח מַלְאָכָיו. לִסְגוֹר שְׂפָתַי בִּנְשִׁיקָתָם:

                “מַה לִי הָכָא מַה לִי הָתָם!”

רוּחַ צַח מִשְּׁפָיִים אֶשְׁאָף. – אֶשְׁאַב מִמַּעְיְנֵי הַיְּשׁוּעָה,

יִבְטַח לִבִּי בְּקִרְבִּי יֵשׁ אָב. – לְמַחֲלַת גּוּפִי יִשְׁלַח רְפוּאָה,

אָב בִּמְרוֹמִים, אִם גָּמַרְתָּ. וְאַחֲרֵי מַחֲלָה תִּרְצֶה נוּעָה;

טוֹב לִי בַּשָּׁמַיִם עִמָּךָ. בְּחֶבְרַת קְדוֹשִׁים וְסוֹד נִשְׁמָתָם:

                “מַה לִי הָכָא מַה לִי הָתָם!”