שיר דבורי

לכבוד חגיגת יובל בית הכנסת

בעיר המלוכה ווינא יע"א.

בראשון לחדש ניסן תרל“ו ל”פ"ק.

 

שמות המדברים    🔗

אֶלְדָד סוחר יהודי מתושבי ווינא

מֵידָד ראש הקהל בעיר קטנה בארץ מעהרין אחיו

גֵישָׁן סוחר מארץ גליציה

יַחְדוֹן סוחר מארץ בעהמין

אֶפְלָל סוחר מק"ק פרעשבורג בארץ אונגרן

שַלּוּם סוחר מעיר בודאפעסט

יְרַחֶמְאֵל יהודי עור ופסח מארץ ליטא

צְלָפְחָד תופר בגדים מארץ אשכנז

תִּרְצָה בתו

עֲזַרְיָה לוטש נחשת ממדינת שלזיה

אֶלְיָדָע תלמיד בית המדרש מארץ פולין

תַּנְחוּם מקבץ נדבות לעניי ארץ הקדושה

יִצְחָקִי מקבץ נדבות לבנין בית הכנסת

פְּתַחְיָה רב מדפיס ספר מאיטליא

חֲנַנְאֵל מלמד נערים מארץ אונגרן

עֲשָׂיָה וְעַזְרִיקָם שני יהודים מארץ רומניה

מקום המחזה בעיר ווינא בשבוע שחל בו יובל בית הכנסת. –

 

מחזה א'    🔗

מקום המחזה החצר למבוא מסלת הברזל בעיר ווינא; אנשים שונים ירדו מהעגלות, וביניכם ג"כ סוחרים יהודים מארצות ומדינות שונות, אשר יתאספו על יד השער לקרוא ההודעות סביב, ואחד מהם יקרא בקול רם הודעה אחת בלשון עברית הכתובה על קרן השוּר והכותל, וסוחרים היהודים יתאספו לשמוע דבריו.

קול הקורא.

"עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים, מֵעָרִים לָעָרִים,

"וְהַגִּידוּ לַיְהוּדִים, בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתָם;

"כִּי יוֹבֵל וַעֲצָרָה, לַעֲדָתֵנוּ הַיְּקָרָה,

"הַגִּידוּ עֲדַת וִוינָא לְיוֹם חַג תִּקְרָא אוֹתָם. – –

"קִרְאוּ בִּרְנָנָה, מָלְאוּ חֲמִשִּׁים שָׁנָה

"מִיּוֹם אֲשֶׁר הוּכַן בַּעֲדָתֵנוּ בֵּית תְּפִלָּה,

"תָּגִיל תָּרִיעַ, אֶרֶץ אוֹסְטְרִיאַה,

"כִּי חַג לַעֲדָתֵנוּ הַנּוֹדְעָה לַתְּהִלָּה. – –

"חַג הַיּוֹבֵל יִהְיֶה, בְּיוֹם שַׁבָּת קֹדֶשׁ,

"הַבָּא – וּבְמָחֲרָתוֹ, בָּרִאשׁוֹן לַחֹדֶשׁ. – "

גֵּישָׁן (סוחר מארץ גליציה.)

מַה יוֹם מִיּוֹמַיִם? אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם!

מַה לָּנוּ וּלְוִוינָא וּלְבֵית תְּפִלָּתָם? – –

בּוּקָה וּמְבֻלָּקָה, בְּעִירֵנוּ ק’ק קְרָאקָא

שֵׁשׁ בָּתֵּי הַכְּנֶסֶת לֹא נוֹדְעָה יְסוּדָתָם. –

יַחְדוֹן (סוחר מארץ בעהמין)

מַהּ גְּדָל הָרְנָנָה, עַל חֲמִשִּׁים שָׁנָה!

בִּפְרַאג יֵשׁ בֵּית תְּפִלָּה מִזְּמַן יְהוֹשֻׁעַ;

וְאֶלֶף שָׁנָה חוֹלֵם, עַל גַּגּוֹ הַגּוֹלֵם,

וְעַד מָתַי יַחֲלוֹם, גַּם זֹאת לֹא יָדוּעַ. –

אֶפְלָל (סוחר מק"ק פרעשבורג)

קִרְעוּ לָכֶם קְרִיעָה, כָּל שׁוֹמְעֵי הַקְּרִיאָה,

אֶבֶל וְלֹא יוֹבֵל, צָרָה וְלֹא עֲצָרָה;

בֵּית תְּפִלַּת וִוינָא, לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה,

שָׁם דַּת אֲבוֹתֵנוּ נֶהֶפְכָה כַּקְּעָרָה. –

שָׁם שִׁירֵי קָאר פּוֹרְטִים, תַּחַת פִּיּוּטִים,

מִחוּץ וּמִבַּיִת כֻּלּוֹ בָּנוּי בַּכֹּפֶר;

פְּרֵעדִיג וְשִׁיר זוּלְצֵר! אוֹי! מִן הַמֵּצַר,

נִשְׁמוֹר צַוָּאַת רַבֵּינוּ הַגָּאוֹן סוֹפֵר. –

שַׁלּוּם (סוחר מעיר בודאפעסט.)

בֵּית תְּפִלַּת וִוינָא, רַבַּת הָעֲדִינָה,

לֹא יוּכַל לְהִדַּמּוֹת לְהֵיכַל עִירֵנוּ,

בְּלִי מִגְדָלִים וְעוּגָב, בְּעֵינֵינוּ כַּחָגָב,

אִם לָחֹג חַג יוֹבֵל, נָחֹג בַּעֲדָתֵנוּ, –

שְׁנֵי רָאשִׁים לַנֶּשֶׁר, שְׁנֵי קְצָווֹת לַגֵּשֶׁר,

וִויען אַל תִּתְהַדַּר, גַּם פֶּעסט קִרְיַת מֶלֶךְ!

חֲצִי הַמַּלְכוּת לָנוּ, עֹז וְגָאוֹן בָּנוּ –

מָדְיאָר אָנוֹכִי! וּלְחַג זֶה לֹא אֵלֵךְ. –

(ילכו משם להביא אמתחותיהם מאוצר בית הנתיבה.)

 

מחזה ב'    🔗

אֶלְדָד (סוחר יהודי מתושבי ווינא)

מֵידָד ראש הקהל מעיר קטנה במדינת מעהרין

אֶלְדָד (ירוץ לקראתו וישקהו.)

אֶלְדָד

לְשָׁלוֹם בּוֹאֲךָ אָחִי, אֶשָּׁקְךָ עַל פִּיךָ,

יָצָאתִי לִקְרָאתְךָ, וְהִנֵּה מְצָאתִיךָ. –

מֵידָד

שֻׁלַּחְתִּי בְּמַלְאֲכוּת יְהוּדֵי עִיר מוֹלַדְתִּי,

לְהָבִיא לַעֲדַת וִויען תּוֹדָה וּבְרָכָה,

כִּי מִמֶּנָּהּ לָנוּ פְּדוּת, יְשׁוּעָה וְהַרְוָחָה,

בְּעֵת הָיְתָה עִירֵנוּ שְׂרוּפַת אֵשׁ, כְּסוּחָה,

וְגַם בְּעֵת מִמַּיִם הַזֵּדוֹנִים נֶהְפָּכָה, – –

אַךְ מֵהַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי נִרְעַדְתִּי,

חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וּמַשְׁמִים עָמַדְתִּי. –

אִם תָּחֹג עֲדַת וִוינָא יוֹבֵל וַעֲצָרָה

לָמָּה בְּנֵי הַמְּדִינוֹת יִשְׁפְּטוּ עָלֶיהָ כָּכָה?

בְּעֵת צָרָתָם הָעֵדָה עֲלֵיהֶם נִכְמָרָה,

וְהֵם כִּבְנֵי עַם נָבָל יְדַבְּרוּ עָלֶיהָ סָרָה,

תַּחַת מִזְמוֹר תּוֹדָה יִקְרְאוּ אַחֲרֶיהָ מָרָה!

אֶלְדָד

לֹא עַם בְּנֵי נָבָל, גּוֹי קָדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל,

רַק בִּשְׂפָתָיו יֶחְטָא, לִבּוֹ לֹא יִתְגָאֵל,

בְּקִרְבָּם תּוּקַד תּוֹדָה, כִּי נַפְשָׁם יְקָרָה.

אַךְ לְשׁוֹנָם תִּתְגַּלְגֵּל, לְדַבֵּר אִמְרֵי זָרָא. –

יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד, אַךְ שִׂכְלוֹ מְאֹד הוּחָד,

עֶשְׁתְּנוֹתָיו כַּחֶרֶב, לָהּ פִּיפִּיּוֹת רַבּוֹת,

הִיא תְגָרְשׁוֹ מֵעֵדֶן, יִתְהַפֵּךְ בִּמְסִבּוֹת,

תְּלַהֵט עַל שְׂפָתָיו, וְלָכֵן יוֹצִיא דִּבּוֹת. –

בִּינַת אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי מְרוּטָה וַחֲדוּדָה,

וְלָכֵן כְּמִסְפַּר אֲנָשָׁיו גַּם דֵּעוֹת עַם יְהוּדָה. –

שֵׁב עִמִּי פֹּה אָחִי, בַּחֲצַר בֵּית הַמְּסִלָּה

וְאָז יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מֵעֲדַת וִויען שִׁיר תְּהִלָּה. –

 

מחזה ג'    🔗

יְרַחְמְאֵל יהודי עור ונכה רגלים יובא מעל המרכבה אל החצר. בגדיו בלויי סחבות, ולקול בכיתו יושיבוהו אלדד ומידד על אחד הכסאות על יד השער.

ירחמאל

עִוֵר אֲנִי – בְּלִי עֵינַיִם – רַק לַבֶּכִי,

גַּם פִּסֵּחַ – נְכֵה רַגְלַיִם – רַק לַדֶּחִי,

עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לֹא רָאִיתִי,

עוֹד מִמְּקוֹמִי לֹא נָעִיתִי,

זֹאת שָׁמַעְתִּי בְּעִיר מוֹשָׁבִי,

כִּי בְּעִיר וִוינָא נִרְפָּא אָבִי;

שָׁם יַד עֶזְרָה לוֹ נִמְתָּחָה,

מָצָא יְשׁוּעָה וְגַם הַרְוָחָה. – –

אַנְשֵׁי חֶסֶד יְהוּדֵי וִוינָא; –

שֵׁם הָעֲנִיִּים יִמְצְאוּ חֲנִינָה,

בָּתֵּי מָזוֹן בָּתֵּי לִינָה,

לְעִוְּרִים, אִלְּמִים, פִּסְּחִים, חוֹלִים,

גּוֹמְלֵי חֶסֶד יְשׁוּעָה דּוֹלִים,

זֹרְעֵי דִמְעָה יִקְצְרוּ רִנָּה; –

בְּלִבִּי חַיָּה תִּקְוָה אַחַת,

תַּעֲלֶה נִצָּה כַּפֹּרָחַת,

כִּי גַּם לִי פֹּה יְשׁוּעָה צֹמָחַת, –

אֶבְטַח יִהְיוּ פֹּה בְּעֶזְרָתִי,

כִּי שְׁתֵּי מֵאוֹת פַּרְסָה בָּאתִי,

עַל מֶרְכָּבָה הוֹשִׁיבוּנִי,

וּבְלִי סוּסִים הֲלוֹם הֲבִיאוּנִי.

עוֹבְרֵי דֶרֶךְ נָא חָנּוּנִי!

וְאֶל בֵּית הָעֵדָה הוֹלִיכוּנִי,

אֶמְצָא עֶזֶר גַּם אָנוֹכִי,

אֶמְצָא עֵינַי – רַגְלַי – כֹּחִי. –

(שני יהודים תושבי ווינא יחזיקו בידי העור להוליכו, ובראותם כי הוא נכה רגלים יקראו אחד מהרכבים העומדים סביב, ישאוהו על כתפיהם אל המרכבה וישלמו לרכב שכרו להוליכו אל בית העורים אשר ליהודים.)

יְרַחְמְאֵל (בעת ישאוהו)

יְהוּדֵי וִוינָא אַנְשֵׁי חֲנִינָה,

אֶלֹהִים יַעֲזֹר עִיר הָעֲדִינָה!

 

מחזה ד'    🔗

צלפחד ובתו תרצה עם כלי מסעיה ואמתחות בגדים ושמלות.

צלפחד

לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָּנוֹת, זֶה מָשָׁל קַדְמוֹנִי,

וְהַב! הַב! תָּמִיד תִּקְרָא מִמַּחְסוֹר מֵעֹֹנִי,

עַד אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה הַבָּנוֹת לָאֲנָשִׁים, –

מַאֲכָלִי פַּת חֲרֵבָה וּנְזִיד עֲדָשִׁים,

וּבִתִּי בְּכָל יוֹם תִּרְצֶה בְּגָדִים חֲדָשִׁים, – –

ד' בֵּרֵךְ אֶת אַבְרָם בְּבַת אַחַת, אַשְׁרֵנִי!

כִּי לִי בָּנוֹת שְׁמֹנֶה בָּהֵן תִּשְׁמַח עֵינִי, –

קַצְתִּי כְּבָר בְּחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אֵלֶּה,

אוּלָם חַסְדֵי אֵל גָּבְרוּ, וְיָדָיו עֹשׂוֹת פֶּלֶא. –

שֶׁבַע מֵהֶן כְּבָר נְשׂוּאוֹת, בְּעֶזְרַת הַנְּדִיבִים,

הָרְעִיפָה עֲדַת וִויען טַל חַסְדָהּ כִּרְבִיבִים. –

לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית עַתָּה אָשִׁירָה,

כִּי מָצְאָה חָתָן גַּם בִּתִּי הַצְּעִירָה,

לְהַכְנָסַת כַּלָּה בָּאתִי עַתָּה הָעִירָה. –

וִויען תִּפְתַּח אוֹצָרָהּ, וְכָל הַחֶבְרוֹת יָחַד,

עַל דַּלְתוֹת בֵּית הָעֵדָה אֶדְפּוֹק בְּלִי פָּחַד,

יְשַׁלֵּם אֵל שְׂכָרָם, אֲבָרַכֵם כָּל יְמוֹתַי,

בִּלְעָדָם עוֹד הַיּוֹם פְּנוּיוֹת שְׁמֹנֶה בְּנוֹתַי. –

 

מחזה ה'    🔗

עֲזַרְיָה בחור לבוש כאחד האומנים, והראשונים.

עזריה

יָתוֹם נִשְׁאַרְתִּי, בִּהְיוֹתִי בֶּן תֶּשַׁע,

בְּלִי אָח, בְּלִי קָרוֹב! בְּאֶרֶץ מַרְחַקִּים;

בְּמוֹת אָבִי וְאִמִּי אֵין אִישׁ לִי לְיֶשַׁע,

נַדְתִּי וְנָעִיתִי בַּתֵּבֵל, לְבוּשַׁי שַׂקִּים;

בְּעֵת כֻּלָּם עֲזָבוּנִי, אֲבִי יְתוֹמִים אֲסָפַנִּי,

שֶׁבֶט אַהֲבָתוֹ לְקִרְיָה זֹאת הִנְחַנִּי,

פֹּה תָמְכוּ יָדַי חֶבְרַת עֹשֵׂי מְלָאכָה,

גִּדְּלוּנִי לִמְּדוּנִי: “בִּיגִיעַ כַּף בְּרָכָה”. –

נַעֲשֵׂיתִי לָאִישׁ, לוֹטֵשׁ נְחֹשֶׁת, אוּמָן,

בָּאֲרָצוֹת הִתְהַלַּכְתִּי, מִצָּפוֹן עַד תֵּימָן,

אַךְ עֵדָה נְדִיבָה כַּעֲדַת וִויען לֹא מָצָאתִי;

הִיא אַחַת וְאֵין שֵׁנִית, תְּהִלָּתָהּ עַל שְׂפָתִי. –

 

מחזה ו'    🔗

אלידע (בחור לבוש כתלמידי בית המדרש והראשונים)

אלידע

בְּחַדְרֵי אֵימָה בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי

בִּהֱיוֹתִי נַעַר לִלְמוֹד שָׁקַדְתִּי,

חוּלִין וִיבָמוֹת, גִטִּין וְקִדּוּשִׁין,

בְּעַל פֶּה יָדַעְתִּי, וְגַם לְחַדֵּשׁ חִדוּשִׁין; –

מַקַּל הַמְּלַמֵּד וְתַלְתַּלַּי זְקָנוֹ,

הִבְהִילוּ לְבָאֵר לִי הַכֹּל כְּעִנְיָנוֹ. –

פִּתְאוֹם הֲקִיצוֹתִי, וְנַפְשִׁי רֵקָה,

מִמַּכּוֹת וְעִנוּיִים גְּוִיָּתִי בְּצֵקָה,

שִׁנַּסְתִּי מָתְנַי, פַּת לֶחֶם לָקַחְתִּי,

וְכַעֲצַת דּוֹדִי לְעִיר זֹאת בָּרַחְתִּי;

פֹּה נִפְקְחוּ עֵינַי, אוֹר רָאִיתִי,

עָמַלְתִּי, וּלְבָמֳתֵי הַחָכְמָה עָלִיתִי,

כֵּן חָלְפוּ לִי עֶשֶׂר שָׁנָה כָּרְגָעִים,

וְכַמַּיִם עָבְרוּ יָמִים הָרָעִים; –

פֹּה תָּמְכָה יָדִי עֵדָה הַיְּקָרָה,

כָּל מַחְסוֹרַי עֲלֵיהֶם, בְּעִתּוֹת הַצָּרָה. –

פֹּה בְּבָתֵּי הַמִּדְרָשׁ כְּצִפּוֹר שָׁקַדְתִּי,

מִסְּפָרִים יְשָׁנִים וַחֲדָשִׁים לָמַדְתִּי,

וְלוּלֵא עֶזְרָתָם, גָּוַעְתִּי אָבָדְתִּי. –

לָכֵן כָּל יְמוֹתַי אֶזְכּוֹר בִּרְנָנָה,

עֹז יָהּ וְחַסְדֵי עֵדָה הַנֶּאֱמָנָה. –

לֹא רַב וְלֹא רוֹפֵא – אָדָם נַעֲשֵׂיתִי,

פֹּה עִיר מוֹלַדְתִּי, פֹּה אֵשֵׁב, פֹּה בֵּיתִי. –

 

מחזה ז'    🔗

יִצְחָקִי מקבץ נדבות לבנין בית הכנסת.

עֵדָה נֶאֱמָנָה בְּיַרְכְּתֵי צְפוֹן הָאָרֶץ

הִיא מְקוֹם מוֹלַדְתִּי, אַךְ לֹא אֵשֵׁב שָׁמָה;

כִּי יַד הַהַצְלָחָה פָּרְצָה בִּי פָּרֶץ,

עֲזַבְתִּיהָ, וְאָגוּר כְּאִישׁ נִדְהָם עֲלֵי אֲדָמָה.

    "כִּי הַכֹּל יוּכַל הָאָדָם לִשְׁכוֹחַ,

    "רְכוּשׁוֹ וְקִנְיָנָיו וְכָל בָּתֵּי נִכְאוֹתָיו,

    "אַךְ גֹּלֶה מֵאִמּוֹ לֹא יִמְצָא מָנוֹחַ

    “וְלֹא נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ, מִמּוֹשְׁבֵי אֲבוֹתָיו.” –

לָחֹג חַג פֶּסַח לְעִיר מוֹלַדְתִּי שַׁבְתִּי,

לְהִתְפַּלֵּל עַל קֶבֶר אָבִי הַתָּמִים;

לִרְאוֹת אַחַי וְרֵעַי, מִנְּעוּרַי אָהַבְתִּי,

וּלְנַשֵּׁק יְדֵי אִמִּי, הַבָּאָה בַּיָּמִים. –

    שָׁם עֹנֶג מָלֵאתִי, בְּזָכְרִי יְמֵי נְעוּרִים,

    בְּעֵת רַגְלַי לְבֵית תְּפִלָה כְּעוּל אֶל דָּד רָצוּ;

    שָׁם נִפְתְּחוּ כָּל מַעְיְנֵי לִבִּי הַסְּגוּרִים,

    וְהֶגְיוֹנֵי רִגְשׁוֹתַי גַּם שְׂפָתַי פָּצוּ. –

יְמֵי הַחַג עָבְרוּ, וּבַחֲדַר הוֹרָתִי

לְבוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ נָתַתִּי בְּרָכָה;

וְהִנֵּה קוֹל שָׁאוֹן, לֶהָבָה לְעֻמָּתִי,

תֵּהוֹם כָּל הָעִיר, תַּבְעֵרָה וּצְוָחָה. –

    עָשָׁן וְזַלְעָפוּת מִסָבִיב וּסְעָרָה,

    אִמִּי הַזְּקֵנָה עַל זְרֹעַי נָשָׂאתִי;

    וָאֵצֵא, וָאֶבְרַח, מֵאֵשׁ וּמְדוֹרָה,

    אִמֵּץ אֵל זְרוֹעַי, הָיָה לִישׁוּעָתִי. –

מִקְלָט לִי מָצָאתִי בְּבֵית הָרֵחַיִם,

אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר, וּמִשָּׁם רָאִיתִי,

עִיר מוֹלַדְתִּי בֹּעֲרָה, כְּתַנּוּר וְכִירַיִם,

וְעַל חַרְבוֹתֶיהָ כְּיִרְמִיָה נָעִיתִי. –

    כַּפַּי סָפַקְתִּי, לְתֵל דֶּשֶׁן נֶהְפָכוּ,

    הַבָּתִּים הָרַבִּים, וְגַם בֵּית הַתְּפִלָּה;

    מְפוֹאָר כְּבֵית מִקְדָשׁ, בְּנֵי עִירִי בָּכוּ,

    עֵינֵיהֶם שָׁמַיְמָה – בְּפִיהֶם אֵין מִלָּה. –

גַּם בָּתֵּי הַמִּדְרָשׁ, גַּם בֵּית הַחֹלִים,

לְחָרְבוֹת וּשְׁמָמוֹת, רַק סִפְרֵי הַתּוֹרָה, –

מִמַּלְאֲכֵי שָׁמַיִם, יוֹרְדִים וְגַם עֹלִים,

וְשֻׁלְחָן וְנֵר תָּמִיד, הֻצְּלוּ מִמְּדוֹרָה. –

    בְּעַד הַחַלּוֹנִים נִשְׁקְפוּ הָעָבִים,

    אֵין גַּג וְאֵין תִּקְרָה, רַק קִירוֹת הַשְּׁחוֹרִים,

    וְשָׁם עַל צַד מַעֲרָבִי, בְּכֹתֶל נֶחְצָבִים,

    בֵּין הָעַמּוּדִים, מוּל עֵינַי הַדְּבָרִים: –

"מַה טוֹבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב –

"מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל – " הַדְּבָרִים קָרָאתִי,

וְתִקְוָה וּבִטָּחוֹן לְעֶשְׂתְּנוֹתַי שָׁבוּ;

וָאֲדַבֵּר לָאֲנָשִׁים הַבֹּכִים לְעֻמָּתִי: –

"חַי גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל, תְּנוּ פּוּגָה לַדְּמָעוֹת,

"יַעְזְרוּכֶם אַחֵיכֶם, נְדִיבֵי לֵב רַחְמָנִים;

"כִּי עֲזַרְתֶּם גַּם אַתֶּם לָהֶם בְּעֵת רָעוֹת,

"תָּשׁוּבוּ לִבְנוֹת לְאֵל יַעֲקֹב מִשְׁכָּנִים. –

    "אֶהְיֶה גַּם אָנוֹכִי אֶחָד מֵהַשְּׁלוּחִים,

    "לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, וְלֵב אֲנָשִׁים אָעִירָה;

    "אֶדְפּוֹק עַל כָּל בָּתֵּי יַעֲקֹב הַבְּרוּכִים,

    “כִּפְלַיִם יְשַׁלֵּם, אֵל מַבְעִיר הַבְּעֵרָה”. –

וְכַאֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַאֲדוֹנָי בְּיוֹם צָרָה,

כֵּן גַּם עָשִׂיתִי, וְאָבוֹא לְעִיר וִוינָא;

וְאוּלַי פֹּה יִמָּצְאוּן נְדִיבֵי לֵב עֲשָׂרָה,

אֲשֶׁר יִתְּנוּ לְמֻצָּלִים מֵאֵשׁ כַּף חֲנִינָה. –

    רָאשֵׁי עִיר בּוּדַאפּעסט, כְּרָאשֵׁי עִיר מְלוּכָה,

    בְּיַד גְּדוּשָׁה וּרְחָבָה כַּסְפָּם הִזִּילוּ,

    גַּם נְדִיבֵי עִיר וִוינָא, תִּקְוָתִי מְמֻשָּׁכָה,

    כִּבְנֵי קִרְיַת מֶלֶךְ עִיר מוֹלַדְתִּי יַצִּילוּ. –

 

מחזה ח'.    🔗

תַּנְחוּם מקבץ נדבות לעניי ארץ הקדושה.

תַּנְחוּם

קִרְיָה הָעֲלִיזָה לֹא תְשַׂמַּח לְבָבִי,

נַפְשִׁי תִּתְלוֹנֵן מוּל כֹּתֶל מַעֲרָבִי,

עַל חָרְבוֹת צִיּוֹן אֵצֶל אַחַי הָרְעֵבִים,

אֲשֶׁר מִתִּגְרַת הָעֹנִי נְכֵאִים וְנִדְכָּאִים,

שָׁם יָשְׁבוּ מִלְּפָנִים אֲבוֹתֵינוּ שְׁלֵוִים,

וְעַתָּה יֵאָנְחוּ בְּנֵיהֶם תַּחַת עֹל עַמִּים פְּרָאִים;

עַל נְאוֹת הַיַּרְדֵּן יַאֲהִיל הָעֲרָבִי,

הָאָרֶץ נֶעֱזָבָה, וּשְׁמָמָה נָוִי; –

מְאֵרַת אֵל סָבִיב כַּחֲזוֹן הַנָּבִיא. – –

בָּאֲרָצוֹת שׁוֹנוֹת מֵעוֹדִי נָעִיתִי,

אַךְ נְדִיבֵי לֵב כַּעֲדַת וִויען עוֹד לֹא רָאִיתִי. –

לָעֲטוּפִים בְּרָעָב, יוֹשִׁיטוּ זָהָב,

בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, בְּשִׂמְחַת לֵב וְדִיצָה,

פֹּה אֶקְבֹּץ כִּפְלָיִם, בְּלִי עֲמַל פֶּה וְרַגְלָיִם,

פֹּה נוֹבְעָה הַצְּדָקָה, כִּבְאֵר מַיִם חַיִּים,

בְּאָמְנָה קֵיסַר עֵסְטְרייךְ גַּם מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַיִם. –

בְּשׁוּבִי לְבֵיתִי אֶל עֵמֶק הַשָּׁרוֹן,

שְׁמָם אֲסַפֵּר לְאֶחָי וּלְשׁוֹנָם תָּרוֹן, –

לְבָנֵינוּ הָרְעֵבִים, מַתְּנוֹת חַסְדָם אָבִיא,

וּבְעַד שְׁלוֹמָם נִתְפַּלֵּל מוּל כֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי. –

 

מחזה ט'    🔗

אלדד ומידד (לבדם)

אלדד

הַשָׁמַעְתָּ אָחִי שִׁיר תְּהִלַּת וִוינָא?

אֵין כַּעֲדָתֵנוּ בְּכָל אֶרֶץ וּמְדִינָה!

כְּעִיר מִקְלָט עֹמְדָה לַעֲנִיֵּי הָאֲרָצוֹת,

כָּל נְגוּעֵי עָמָל רַגְלֵיהֶם לָהּ רָצוֹת,

וִויען עִיר תַּלְפִּיּוֹת לְכָל אֻמּוֹת וּלְשׁוֹנוֹת,

נַפְשׁוֹת כָּל הַנְּכֵאִים לְעֶזְרָה לָהּ פֹּנוֹת. –

מידד

שָׁם יָבוֹאוּ שֵׁנִית אֲנָשִׁים מֵהַמְּסִלָּה,

אֶשְׁמַע מַה יְדַבְּרוּ – “לַיְשָׁרִים נָאוָה תְּהִלָּה.”

 

מחזה י'    🔗

פְּתַחְיָה זקן נכבד לבוש במעטפות כבוד כאחד הרבנים יבוא ותכריך מכתבים בידו

עָיֵף וְיָגֵעַ – עַל יֶרֶךְ צוֹלֵעַ –

חָזַרְתִּי סָבִיב, בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכֵּנוּ;

מֵי תוֹרָה קַרְתִּי, וּסְפָרִים חִבַּרְתִּי,

אֶרְצֶה לְהַדְפִיסָם, וְאֵין אִישׁ יוֹשִׁיעֵנִי: – –

“פֵּיהְם דִּבֵּר שָׁוְא,” כָּל מַרְעִין בִּישִׁין,

בִּמְדִינוֹת פּוֹלִין, אוֹכְלֵי שׁוּם וּפוֹלִין,

לֹא אָרִיחַ בְּעַצְרוֹתָם, נִחוֹחִים וְאִשִּׁים,

שָׁם רַק מָצָאתִי, תַּחַת עֲנָבִים בְּאוּשִׁים;

מְדִינַת גַלִּיצִיָה, מֵאָז הִיא גַּל צִיָּה,

חֲסִידִים רָשִׁים, הִשְׁקוּנִי – – דְּרוּשִׁים. –

זְמִירוֹתֵיהֶם יְחוֹלְלוּ רְפָאִים מִתַּחַת,

פְּתוּחוֹת יְדֵיהֶם, אַךְ רַק לָקַחַת,

מִשָּׁם לֹא הֵבֵאתִי אַף פְּרוּטָה אַחַת. –

יַד יְהוּדֵי אוּנְגַרן גַּם לָתֵת פְּתוּחָה,

כִּיס לָהֶם וְלֵב, תֵּת לָאֹרַח אֲרוּחָה, –

מְלֵאִים פְּאֵר וְהָדָר בָּתֵּי הַקְּצִינִים,

אַךְ לְאַרְגָז סְפָרִים מָקוֹם לֹא מְכִינִים; –

רֹאשׁ שׁוֹמְרֵי הַדָּת לֹא יֵדַע קְרוֹא סֵפֶר,

נִכְלָם שַׁבְתִּי מִבֵּיתוֹ, תַּחַת פְּאֵר אֵפֶר. –

לֹא תָּרוּם שָׁם אֵבֶר – שְׂפַת שֵׁם וָעֵבֶר

וְרַב אַשִּׁי וּרְבִינָא – לִצְחוֹק וְלַשְׁנִינָה. – –

רַק רִיבוֹת בַּשְּׁעָרִים – אֵין אֹמֶר וּדְבָרִים,

וּמִבְּלִי גְּבָרִים – אֵין קֹנֶה שָׁם סְפָרִים,

רַק זְעֵיר שָׁם, זְעֵיר שָׁם מִסְפַּר הַנְּבוֹנִים,

וְהַמַּשְׂכִּילִים, אֲשֶׁר לָהֶם סֵפֶר עִבְרִי קוֹנִים; –

אַךְ שְׂרִידִים הָאֵלֶּה, מִי יִמְצָא עִקְבֵיהֶם?

אַדֶּרֶת וּלְשׁוֹן זָהָב טְמוּנִים בְּאָהֳלֵיהֶם,

וְטַפְסְרֵי הַתּוֹרָה בְּזָוִית גְּדֵרוֹת חוֹנִים. –

הַמְּלַמְּדִים רֻבָּם עֲנִיִּים נוֹשְׂאֵי שָׁכָר,

בְּכָל הַמָּקוֹם לִי אָמְרוּ: לֵךְ וְשׁוּב מָחָר;

שְׂפַת אַרְצָם גְּאוֹנָם בִּלְעָדָהּ אֵין שָׂפָה,

שָׁם כְּאִלֵּם נֶחְשַׁבְתִּי, כְּשִׁפְחָה נֶחֱרָפָה.

לָכֵן יְעָצוּנִי שְׂעִפַּי לָבוֹא הֵנָּה לְעִיר וִוינָא,

פֹּה מְכַבְּדֵי תוֹרָה, מַחְזִיקֵי מַדָּע וּבִינָה;

חָכְמָה תִּמְצָא קֵן פֹּה, וְלַסְּפָרִים קוֹנִים,

מַשְׂכֻּרְתִּי פֹּה אֶמְצָא שִׁבְעָתַיִם עֲשֶׂרֶת מוֹנִים; –

סִפְרִי יֵצֵא לָאוֹר, בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַדְּפוּסִים,

וּשְׁמוֹת מַחְזִיקָיו בְּרֹאשׁוֹ לְכָבוֹד יִהְיוּ חֲרוּתִים. –

כֵּן עָשׂוּ כְּבַר הַרְבֶּה מְחַבְּרֵי סֵפֶר כָּמוֹנִי,

וְגַם אֶמְצָא בֵּית נָדִיב, אֲשֶׁר יִתֵּן לִי מְזוֹנִי,

וְלֹא יִהְיֶה עֵת דְּפוּס עֵת סְפוֹד בִּמְעוֹנִי. –

שִׂישׂוּ בְּנֵי מֵעַי, לָאוֹר יֵצֵא הַסֵּפֶר,

אֵין עֵדָה כַעֲדַת וִויען, תִּתֵּן פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר. –

אלדד

כַּאֲשֶׁר שָׁמַעֲתָּ אָחִי, פֹּה נִדְפְסוּ לִרְבָבוֹת,

סִפְרֵי תוֹרָה וְחָכְמָה, רַק מִכֶּסֶף הַנְּדָבוֹת. –

מידד

שִׁיר תְּהִלָּה כָּזֶה, בְּאָמְנָה מֵשִׁיב לְבָבוֹת,

צִדְקַת יְהוּדֵי וִוינָא נוֹצְצָה כְּבֹקֶר לֹא עָבוֹת,

יְסַפְּרוּהָ בְּרִינָה לִבְנֵי בְנֵיהֶם הָאָבוֹת,

וְשַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שְׂכָרָם הַשּׁוֹכֵן בָּעֲרָבוֹת. –

אלדד

נִשְׁמַע עוֹד, מַה יְדַבְּרוּ הַבָּאִים מֵהַמֶּרְכָּבוֹת. –

 

מחזה י’א    🔗

חֲנַנְאֵל מלמד נערים, והראשונים

מוֹרֵה שְׂפַת עֵבֶר לְיַלְדֵי יְשֻׁרוּן אָנוֹכִי,

לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קֶסֶת הִקְדַּשְׁתִּי כֹחִי,

לוּ נְדִיבֵי עֲדַת וִויען לֹא נָתְנוּ הַרְוָחָה,

פֹּה לִשְׂפַת קָדְשֵׁנוּ, מֵאָז כְּבָר נִשְׁכָּחָה;

קְצִינֶיהָ מֵעוֹלָם פֹּה הָיוּ בְתוֹמְכֶיהָ,

פֹּה חָיוּ, פֹּה כָּתְבוּ גְּדוֹלֵי מְלִיצֶיהָ,

פֹּה זְהַב סְפַרְוָיִם תָּמִיד מָצְאוּ סוֹפְרֶיהָ. –

פֹּה נֻפַּח רוּחַ חַיִּים לִשְׂפַת סִפְרֵי קֹדֶשׁ,

נִרְאֶה אוֹר בַּעֲרִיפֶיהָ בְּכָל חֹדֶשׁ וָחֹדֶשׁ,

פֹּה בִּכּוּרֵי הָעִתִּים וְכַרְמֵי חֶמֶד הִבְשִׁילוּ,

מִפֹּה כֹּכְבֵי יִצְחָק קַצְוֵי תֵבֵל הִצְהִילוּ,

מִזְרָחָה, מַעֲרָבָה, נֶגְבָּה צָפוֹנָה,

תוֹרָה וְחָכְמָה נָתְנוּ רֵיחָן כִּלְבוֹנָה;

בְּכָל מֶרְחֲבֵי תֵבֵל, בְּכָל בֵּית אִישׁ יְהוּדִי,

סִפְרֵי דְפוּס וִוינָא, יְהִי קְרָאִי אוֹ תַּלְמוּדִי.

וּמִי פָּעַל כָּל זֹאת? רַק רוּחַ הַנְּדִיבָה,

אֲשֶׁר תָּמִיד לֵב יְהוּדֵי וִוינָא הִלְהִיבָה,

כַּסְּנֶה בּוֹעֵר בְּקִרְבָּם כְּבוֹד הַחָכְמָה וְהַתּוֹרָה,

רוּחַ נְדִיבָה תִּסְמְכֵם, לְהוֹבִיל שַׁי לַמּוֹרָא. –

וּמִי פָּעַל כָּל זֹאת? בִּימַת בֵּית הַכְּנֶסֶת,

מִשָּׁם תְּהִלַּת וִויען לְמֶרְחַקִּים מִתְנוֹסֶסֶת,

אִמְרַת הַדַּרְשָׁנִים נֵר הַצְּדָקָה הִדְלִיקָה,

וּלְלֵב הַשּׁוֹמְעִים שַׁמְנֵי חֶסֶד הֵרִיקָה,

מֵעֵת יֻסַּד פֹּה הַהֵיכָל לִפְנֵי חֲמִשִּׁים שָׁנָה,

רַבּוּ מַעֲשֵׂי הַצְּדָקָה כְּחוֹל יָם לֹא נִמְנֶה. –

אלדד

שִׂמְחָה תְּחַדֶּה פָּנַי לְשֶׁמַע דְּבָרִים כָּאֵלֶּה.

מידד

וְלוּ אֶעֱמֹד פֹּה יוֹמַיִם רַגְלִי לֹא תֵלֶא. –

 

מחזה י’ב    🔗

עֲשָׂיָה וְעַזְרִיקָם שני יהודים לבושים כתושבי ארץ רומניה,

והראשונים

עזריקם

הֲלֹא זֹאת עִיר וִוינָא, עִיר הַמְּאֻשָּׁרָה,

פֹּה עַל נְהַר דּוּנָא תּוֹפַע נְהָרָה,

אוּלָם בְּאַרְצֵנוּ מֵימֵיהָ מֵי צָרָה. –

שָׁם נִרְדָף הַיְּהוּדִי, שָׁם עוֹל עַל צַוָארָיו,

כַּקָּטוֹן כַּגָּדוֹל אוֹיְבֵי נַפְשׁוֹ, צָרָיו,

שָׁם נֶאסְרוּ רַגְלָיו בְּכָל דַּרְכֵי מִסְחָרָיו,

לֹא יִקְנֶה לוֹ בַּיִת, לֹא שָׂדוֹת וְלֹא כְּרָמִים,

וְאִם מְלֶאכֶת יַד יַעֲשֶׂה, יַעֲמְדוּ נֶגְדוֹ קָמִים,

שָׂרֵי הַמְּלוּכָה יִתְנַכְּלוּ בְּתַחְבּוּלוֹת,

לִשְׁפּוֹךְ לְמֵי דּוּנָא דַּם אַנְשֵׁי הַמּוּלוֹת –

פַּרְעֹה הִשְׁלִיךְ לַיְּאוֹר, רַק נְעָרִים יִלּוֹדִים,

וְרוּמֶנִּיָה תְּאַבֵּד כֻּלָּם, אֲשֶׁר לְאֵל אֶחָד מוֹדִים;

לֹא תָחוֹס עַל זְקֵנִים, וְגַם לֹא תֵדַע בֹּשֶׁת,

בְּפִיהָ רְמִיָּה כִּשְׁמָהּ, וְכָזָב לָהּ תַּלְבּשֶׁת;

תִּתְחַפֵּשׂ לְעֵינֵי שְׁכֵינֵיהָ עַמִּים הַנְּדִיבִים,

עֵסְטְרייךְ וְאוּנגַרן, אֲשֶׁר לַיְּהוּדִים מְטִיבִים,

פֹּה יֵשְׁבוּ כְּאֶזְרָחִים, גַּם בֵּין שָׂרֵי הַמְּדִינָה,

וּמֵהָלְאָה לִגְבוּל, לְטִיט מִרְמָס לִשְׁנִינָה. –

לָכֵן בָּאנוּ הֵנָּה, כִּשְׁלוּחֵי קְהִלּוֹתֵינוּ,

לָשׂוּם לִפְנֵי עֲדַת וִויען סִפּוּר צָרוֹתֵינוּ;

הֵם תָּמִיד הִתְאַמְּצוּ בְּכָל תֹּקֶף יְדֵיהֶם,

לְהַמְצִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ יְשׁוּעָה לַאֲחִיהֶם,

וְכַאֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ מֵעוֹלָמִים,

הָיוּ מָגֵן וְצִנָּה כְּתַקִּיפִים מוּל הַקָּמִים;

בְּאַרְמוֹן קֵיסַר הַנָּדִיב יַמְלִיצוּ בַּעֲדֵנוּ,

וְיַטּוּ לֵב יוֹעֲצָיו לִהְיוֹת לְעֶזְרָתֵנוּ. –

אלדד יפנה פניו אל האנשים אשר התאספו לחצר המסלה ושמעו דברי יהודי רומניה

הֲעוֹד תְּמָאֲנוּ אַחַי לָחֹג חַג הַיּוֹבֵל?

קְחוּ לָכֶם תֹּף וְכִנּוֹר, צִלְצְלֵי שֶׁמַע וְנֵבֶל! –

מִי שִׁלַּח אֶתְכֶם חָפְשִׁי, בְּכָל עָרֵי הָאֲרָצוֹת? –

מִי לִמֵּד לְשׁוֹנְכֶם, דַּבֵּר צַחוֹת וְנִמְלָצוֹת,

מִי נָתַן לָכֶם חֵן, בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים,

מִי פָּתַח לָכֶם הַשְּׁעָרִים, הַסְּגוּרִים בָּעָרִים?

מִי הוֹרָה לָכֶם דֶּרֶךְ, לְלַמֵּד אֶת בְּנֵיכֶם,

בְּבָתֵּי חָכְמָה וּמַדָּע, וּלְהַנְעִים כָּל חַיֵּיכֶם,

הֲלֹא תֵדְעוּ אַחַי? – הֲאֵין בְּפִיכֶם מַעֲנֶה?

כָּל זֹאת עָשָׂה הַהֵיכָל הַקָּטוֹן אֲשֶׁר נִבְנָה,

פֹּה בִּרְחוֹב הַיְּהוּדִים, לִפְנֵי חֲמִשִּׁים שָׁנָה. –

פֹּה לָמְדוּ סְדָרִים – כַּזְּקֵנִים כַּנְּעָרִים,

פֹּה שָׁמְעוּ לֶקַח – טוֹב, כְּיֵין הָרֶקַח,

גַּם שָׂרִים וְחוֹרִים, מִשִּׂפְתוֹת הַמּוֹרִים. – –

עֵת פִּי מַנְהַיימֶר, נָטַף מֹר עוֹבֵר,

עַד מְסִבֵּי הַמֶּלֶךְ נִרְדוֹ נָתַן רֵיחַ. – –

וְכַמַּעֲיָן אֲשֶׁר מֵימָיו לְהַשְׁקוֹת מְשַׁלֵּחַ,

פֹּה רַק קוֹל שָׁלוֹם, אַהֲבָה וְאַחְוָה דּוֹבֵר,

עַל אוֹיְבֵי יְהוּדָה יֶעלִּינֶעק גּוֹבֵר;

וְגִידֶעמַן בְּרִיחֵי הַשִּׂנְאָה שׁוֹבֵר. –

פֹּה רָאוּ הַגּוֹיִים, כִּי נֶפֶשׁ הַיְּהוּדִי תַּמָּה,

אֱמוּנָתוֹ צַחָה, בָּרָה כַּחַמָּה;

פֹּה לָמְדוּ לִשְׁקוֹל מִשְׁפַּט הַיְּהוּדִים בַּפֶּלֶס,

וְחָדְלוּ לַעֲשׂוֹת הָעִבְרִי לְלַעַג וְלַקֶּלֶס;

בְּהָרִים זוּּלְצֶר קוֹלוֹ בְּשִׁיר הַמַּקְהֵלָה,

מִנְּעִים שִׁירֵי צִיוֹן כָּל עַיִן צָהֵלָּה. –

נֵלְכָה נָא אַחַי, נוֹדֶה יָהּ עַל הַטּוֹבוֹת,

וּלְבֵית תְּפִלַּת וִוינָא נִקְרָא “רְחוֹבוֹת”: –

מִשָּׁם הִרְחִיב אֵל לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ: –

אֵל יִנְצוֹר עֲדַת וִוינָא וְיִשְׁמְרֶנָּהּ מִפָּרֶץ!

כל המקהלה

“אֵל יִנְצוֹר עֲדַת וִוינָא וְיִשְׁמְרֶנָּהּ מִפָּרֶץ”! –

כל הנאספים ילכו העירה וישירו בלכתם

"אַנְשֵׁי חֶסֶד, אַנְשֵׁי חֲנִינָה,

"אַנְשֵׁי נְדִיבוּת, יְהוּדֵי וִוינָא,

"אֵין כָּמוֹהָ בְּכָל אֶרֶץ וּמְדִינָה,

"אֶלֹהִים יַעֲזָר עִיר הָעֲדִינָה. – "

יצחקי בלכתו אחריהם

גַּם לֹא רִמַּתְנִי תִּקְוָתִי,

חִנָּם לְקִרְיָה זֹאת לֹא בָּאתִי,

לִבְנֵי עִירִי תְּשׁוּעָה אָבִיא. –

אֱמֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָאתִי,

חֲצוּבִים עַל כּוֹתֶל מַעֲרָבִי,

בְּעִיר מוֹלַדְתִּי, בֵּין הָעַמּוּדִים:

“מִשְׁכְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מַה טוֹבוּ;”

אֵין גּוֹי קָדוֹשׁ כְּעַם הַיְּהוּדִים!