(נכתב בעיר Neusohl בשנת ת“ר”י ונדפס בככבי יצחק מחברת יז')

לְאֵל חַיָּי נַפְשִׁי צָמְאָה,

  כִּי מְתֵי תֵבֵל בִּי בָּגָדוּ;

קַצְתִּי בְּאַהֲבָתָם כִּי טָמְאָה,

  לָכֵן יַחַד מֶנִּי נָדוּ. –

אֵלִי רֹעִי אַל תַּעַזְבֵנִי,

שָׁפְטָה בֵינֵיהֶם וּבֵינִי. –

מִמִּשְׁכָּבִי עֵת אָקוּמָה,

  מָדוֹן וְרִיב אָזְנִי שֹׁמָעַת;

גַּם בַּלַּיְלָה אֵין לִי תְּנוּמָה,

  מִקוֹל עֲלוּקָה הַמִּרְשָׁעַת: –

עֻפְּלָה נַפְשִׁי, אֵלִי פְּדֵנִי,

מְנוּחַת בֶּטַח הַשְׁכִּיבֵנִי!

רַק לַמִּסְחָר, רַק לַקִּנְיָן,

  אַנְשֵׁי סְבִיבוֹתַי יֶאְרוֹבוּ;

לִצְבּוֹר כֶּסֶף עַל כָּל עִנְיָן,

  כָּל הַיּוֹם תָּמִיד יַחֲשׁוֹבוּ. –

וַאֲנִי בַּעַר – גַּם אֵין שֵׁנִי,

כָּל מִסְחָרִי – אִם תְּחַכְּמֵנִי. –

הָה, גַּם אהֲבַי וְאַנְשֵׁי בֵיתִי,

  כַּצָּר יִלְטְשׁוּ לִי עֵינֵיהֶם;

גַּם יִקְרְאוּנִי כְּסִיל וָפֶתִי,

  כִּי לֹא אֶלְחַם בְּמִלְחֲמוֹתֵיהֶם. –

אוֹצַר חָכְמָה הוּא מַטְמוֹנִי,

אוֹתוֹ אֲחַפֵּשׁ בַּחֲדַר מְלוֹנִי. –

כָּל הַיּוֹם תָּמִיד תַּאֲוָתִי

  הִתְלוֹנֵן בְּשֶׁבֶת תַּחְכְּמוֹנִית;

אַיֵה אֵיפֹה בַּת תִּקְוָתִי!

  רִמַּתְנִי יָצְאָה אַדְמוֹנִית!

חֲגוֹרַת שֵׂעָר מַעֲטַף הוֹדִי,

עֶגְלֵי מַרְבֵּק אַנְשֵׁי סוֹדִי. –

קִרְיָה הוֹמִיָּה מְקוֹם מוֹשָׁבִי,

  מְלֵאַת אָדָם, אַךְ אֵין גֶּבֶר;

אֶל מִי אַגִּיד תַּאֲוַת לְבָבִי,

  רָחֲקוּ מֶנִּי בְּנֵי שֵׁם וְעֵבֶר: –

אֵין מֵבִין שְׂפַת קֹדֶשׁ לְשׁוֹנִי,

וְלוּ אָשִׁיר עַד נִחַר גְּרוֹנִי. –

נוֹתֵן לַכֹּל דֵּי מֶחֱיָתוֹ,

  מוּל מִשְׁפָּטְךָ בַּל אֶתְאוֹנֵן,

מוּל כָּל רָע גַּם טוֹב לְעֻמָּתוֹ,

  עִמְךָ אֶהֱיֶה, בָּךְ אֶתְלוֹנֵן,

יִרְחֲקוּ כֻלָם, אִם תְּקָרְבֵנִי,

נְדֻדִּים שָׂבַעְתִּי – קְרָא הִנֵּנִי!