(נכתב בעש“ית לאלתר לחיים לפ”ק)

לוּ כָּל מַלְכֵי מִזְרָח מַעֲרָב. אֶשְׁכָּר לָךְ יָבִיאוּ,

לָךְ רַק מִנְחַת רַחֲשִׁי תֶּעֱרַב. שְׂפָתַי לָךְ יַבִּיעוּ;

אוֹיֵב נַפְשִׁי יֵשֵׁב בְּמַאֲרָב. מִתְחַבֵּא בֵּין צְלָעַי:

יוֹצְרִי! יִצְרִי אוֹיֵב נַפְשִׁי. שַׁדַּי שָׂא עַל פְּשָׁעַי!

לָךְ אֶשְׁתַּחֲוֶה לָךְ אֶכְרָעָה. מִשֶּׁפֶל מַצָּבִי,

יִלְחֲצוּ נַפְשִׁי עָמָל תְּלָאָה. כְּעֵשֶׂב יָבֵשׁ לְבָבִי;

אֶדְאַג בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה. אֶדְאַג מֵחַטָאתִי,

גּוֹאֵל חַיָּי! כַּפַּי שְׁטוּחוֹת. מַהֲרָה הֱיֵה בְּעֶזְרָתִי!

לּחַבְלֵי שֶׁקֶר הוֹי נִמְשַׁכְתִּי. מַחֲזוֹת שָׁוְא חָזִיתִי,

פִּי בִּזְמִירוֹת זָר פָּתַחְתִּי. וּדְבָרְךָ נָשִׁיתִי;

נֵרוֹת כְּבוֹדִי רַק עָרַכְתִּי. וּמְדוֹרַת תְּהִלָּתִי;

עֵת כַּפִּשְׁתָּה כָּבָה נִדְעָךְ. נֵרְךָ בִּי נִשְׁמָתִי.

עַל חוֹמַת אֲנָךְ נִצַּבְתִּי. אָנוֹכִי זֶה אֵלִי,

כָּל מזִמָּתִי כָּל מַחֲשַׂבְתִּי. טוּבִי, אָשְׁרִי, חֵילִי;

רִיבִי לֹא רִיב שַׁדַּי רַבְתִּי. בְּעֵת קוֹלִי הֲרִימוֹתִי,

חִנָּם אֶצְעַק, נִחַר גְּרוֹנִי. וָאוֹמַר: חַלּוֹתִי! –

חָלְיִי כָּבֵד כִּשְׂדֵה קְרָבוֹת. עַרְשִׂי – יַחֲצוֹב לִבִּי,

כְּפוֹר וָקֶרַח אֵשׁ לֶהָבוֹת. עֲוֹן עֲקֵבַי בִּמְסִבִּי;

אֵל יוֹדֵעַ הַמַּחֲשָׁבוֹת. סְלַח נָא לְכָל חַטָּאתִי,

בּוֹחֵן כְּלָיוֹת! צְרוּפָה טְהוֹרָה. אָשִׁיב לָךְ נִשְׁמָתִי!