שיר מקהלות ביום הֻצב מצבת כבוד לא"מ"ו הרב הג' מו"ה יששכר בער ז"צ"ל בעל מחבר “ספר מנחת עני כתית למנחה ושירי מנחה” אשר הלך לעולמו ביום כ"ז מרחשון תר"כ"ב לפ"ק בעיר מולדתי מיקלאש יצ"ו. –

הֵאָסְפוּ מִסֶָּבִיב יַחַד! בֹּאוּ בְּנֵי עֲדָתֵנוּ!

הִקָּבְצוּ לַחֲצַר הַמָּוֶת. לִמְקוֹם קִבְרוֹת אֲבוֹתֵינוּ;

הַטִּיפוּ דִּמְְעוֹת עֵינֵיכֶם. שִׁפְכוּ לְבַבְכֶם כַּמַּיִם,

בְּיוֹם מוֹת מוֹרֵינוּ וְרַבֵּנוּ. מִתְהַלֵּךְ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים. –

    המקהלה

נַצִּיב הַיּוֹם לוֹ מַצֵּבָה. לְהַגִּיד לְדוֹרוֹת יָבוֹאוּ:

“רְאוּ פֹּה נִקְבָּר צַדִּיק תָּמִים”, תְּהִי אַחֲרִיתִי כָּמוֹהוּ!

שַׂר הַתּוֹרָה נָפַל הַיּוֹם. מָגֵן לָנוּ בְּצִדְקָתוֹ,

עֹשֶׁר לֹא הִנְחִיל אַחֲרֵיהוּ. וְכָבוֹד מְקוֹם מְנוּחָתוֹ;

נַפְשׁוֹ תָּלִין בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן. שָׁם יִשָּׂא שְׂכַר מִפְעָלוֹ,

בָּא לַנַּחֲלָה, בָּא לַמְּנוּחָה. שָׁפְרָה מְנַת גּוֹרָלוֹ. –

בְּהַבְלֵי תֵבֵל וַחֲמוּדֶיהָ. כַּצַּדִּיק מָאַס מֵעוֹדוֹ,

רַק בְּתוֹרַת אֵל כָּל מַעֲיָנוֹ. כְּבוֹדָהּ, כִּתְרוֹ, הוֹדוֹ;

עַנְוַת נֶפֶשׁ צְבִי אַדַּרְתּוֹ. גַּאֲוָה וְרוּם לֵב תּוֹעַבְתּוֹ,

הֲמוֹן תַּלְמִידָיו בְּכָל הָאֲרָצוֹת. כְּזֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתּוֹ.

בֹּאוּ זְקֵנִים, בֹּאוּ נְעָרִים! לִמְדוּ לֶקַח עַנְוָתוֹ!

עָנִי בְּעֵינָיו מִנְחַת עָנִי. הֵבִיא לְקָרְבַּן נִדְבָתוֹ;

שֶׁמֶן לִקְחוֹ כָּתִית לְמִנְחָה. פִתּוֹ כְּלֶחֶם הַפָּנִים,

וּבִסְפָרָיו שְׁיָרֵי מִנְחָה. וְכָבוֹד הִנְחִיל לְבָנִים.

אַנְשֵׁי עֵדָה! בְּאַהֲבָה וְאַחְוָה. בֹּאוּ לְעֵמֶק הַבָּכָא,

רוֹדְפֵי שָׁלוֹם הֱיוּ כָּמוֹהוּ. וְתָבִיאוּ לְבֵיתְכֶם בְּרָכָה,

מְלָשְׁנִים בְּסֵתֶר, מְבִיאֵי דִבָּה. הָסִירוּ מִקִּרְבֵּיכֶם,

גָּרְשׁוּ לָצוֹן, קִנְאָה, מָדוֹן. נֵר לְרַגְלְכֶם יְהִי מוֹרֵיכֶם. –

בְּרוּ לָכֶם אִישׁ לְמַלֵּא מְקוֹמוֹ. שְׂפָתָיו כְּאֵשׁ צָרֶבֶת,

לְצָרֵף סִיגֵי חֵטְא מִלְּבַבְכֶם. לְקוֹלוֹ אָזְנְכֶם קֹשֶׁבֶת,

תּוֹרַת חֶסֶד תְּהִי עַל לְשׁוֹנוֹ. לֹא זָהָב, צְדָקוֹת יֶאֱהָב,

בְּשָׁלוֹם וּמִישׁוֹר יַנְחֶה אֶתְכֶם. כְּרֹעֶה יְנַהֵל שֵׂיָיו. –

הַצַּדִּיק גַּם בְּמוֹתוֹ לְמַחְסֶה. יֶשַׁע עוֹלָם מַעֲשֵׂהוּ,

אֶבֶן זִכְרוֹ תָּעִיד וְתִקְרָא. “בֹּאוּ רְאוּ כִּי זֶה הוּא”;

לָכֵן בְּעֵט בַּרְזֶל וְעֹפֶרֶת. נַחֲצוֹב בְּצוּר זֶה לְעוֹלָמִים,

יֵדְעוּ גַּם בָּנִים יִוָּלְדוּ. “פֹּה טָמוּן צַדִּיק תָּמִים.”

הֲלֹא יַחַד לְקִבְרוֹת אֲבוֹתֵינוּ. פֹּה נֵאָסֵף גַּם אָנוּ,

בְּבוֹא עִתֵּנוּ נִשְׁכַּב בָּעָפָר. בָּאָרֶץ מֶנָּהּ יָצָאנוּ;

לָכֵן בְּעוֹד נְשָׁמָה בְּאַפֵּנוּ. נִרְחַק מִדַּרְכֵי רֶשַׁע,

אָרְחוֹת ישֶׁר נְבַקֵּשׁ תָּמִיד. וְאָז יִצְמַח לָנוּ יֶשַׁע. –

עוֹד בַּחַיִּים נַצִּיב לָנוּ. בָּאָרֶץ אַבְנֵי מַצֵּבָה,

עֵדֵי פְּעֻלּוֹת צִדְקוֹתֵינוּ. עַד זִקְנָה וְעַד שֵׂיבָה;

נְעִימוֹת עוֹלָם נִשְׁבַּע נֶצַח. לְדֶמַע נִתְּנָה דֻּמִּיָּה,

לְחַיֵּי נְשָׁמוֹת, לְחַיֵּי עוֹלָמִים. נָקִיץ בְּעֵת הַתְּחִיָּה.

    המקהלה

וְאָז גַּם לָנוּ יַצִּיבוּ מַצֵּבוֹת. לְהַגִּיד לְבָנֵינוּ אַחֲרֵינוּ:

רְאוּ פֹּה נִקְבְּרוּ צַדִּיקִים תְּמִימִים. כְּמוֹהֶם תְּהִי אַחֲרִיתֵנוּ.