עֵת לִמְרוֹמִים יִפָּרֵדוּ. בְּצַוְּךָ שַׁדַּי אֲהוּבֵינוּ,
לְעִמְקֵי קֶבֶר עֵת יֵרֵדוּ. בִּנְעוּרֵיהֶם בָּנֵינוּ; –
בְּלֵב וָנֶפֶשׁ נַעֲטֶה אֵבֶל. כְּגֵיא צַלְמָוֶת לָנוּ תֵּבֵל. –
בִּכְאֵב אָנוּשׁ עֵת יִשְׁתּוֹנֵן. עַל מוּת הַבֵּן לֶב הָאָב,
אוֹ עַל אָבְדַן אָבִיו יְקוֹנֵן. פִּי עוֹלֵל מִפֶּשַׁע חַף;
תֵּילִיל תִּמְרוֹט שַׂעֲרוֹתֶיהָ. אֵם אֹהֶבֶת בְּמוֹת בָּנֶיהָ. –
עֵת תִּרְעַדְנָה כִּלְיוֹתֵינוּ. כְּמֵיתְרֵי כִנּוֹר בַּסְּעָרָה,
כִּמְעַט אָבְדָה תִקְוָתֵנוּ. וְכָל תּוּשִּׁיָה נֶעֱדָרָה;
יָדְךָ שְׁלוּחָה שָׁם מִמְּרוֹמִים. תַּרְעִיף לָנוּ יֶשַׁע, שְׁלוֹמִים.
מֵעֲפַר קבָרִים תּוֹצִיא לָנוּ. מַעֲיַן חַיִּים לנֶחָמָה,
בְּחֶשְׁכַּת שְׁאוֹל אוֹרְךָ אִתָּנוּ. וְשַׁחַר תְּחִיָּה לַאֲדָמָה,
גַּם הַמֵּתִים גַּם הַחַיִּים. בְּיָדְךָ יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם.

-
שיר זה יושר במקהלות בלשון הונגרית, בהיכלנו המפואר לפני הזכרת נשמות, והדפסתי פה העתקתו, לזכרון האסון אשר הבהילנו ביה“כ ש”ז. – טרם כלו המנצחים בנגינות בקול נעימותם השורה האחרונה: “גם המתים גם החיים בידך יושב בשמים” והנה קול המלה ושאון: “פתחו הדלתות! נוסו החוצה! אש! אש! ” לא נותרה בנו נשמה, מפחד ומהומה, כי כעשרת אלפים נפשות עמדו צפופים, מגג הבית עד תחתיתו, להתפלל בעד נשמת אבותיהם וקרוביהם, ואין יוצא ואין בא, רק בהלה ושאון. ובעזרת הנשים דחקו אשה את רעותה במרוצתן לצאת, עד אשר נשבר אשנב הברזל וכארבעים נשים נפצעו בנפלן ממעלות המדרגות. חסדי ד' גברו עלינו, סער הבהלה נהפך לדממה, ועמדנו על עמדנו לגמור התפלות בכוון הלב, להודות ליושב בשמים אשר הצילנו. גם כל הנשים אשר נפלו ונפצעו, נרפאו משבריהן, ובכל שנה ושנה, נזכיר חסדי אל ברננה. ↩