צִי…צִי…פַה… צִי…צִי…פַה…

שְׁרִיקוֹת חַדּוֹת וַעֲרֵבוֹת לָאֹזֶן נִשְׁמְעוּ, חָזְרוּ וְנִשְׁמְעוּ, וְהֵדָן הִשְׁתַּפֵּךְ עַל פְּנֵי כָל הַסְּבִיבָה. הֵן חָדְרוּ אֶל כָּל בַּיִת וְאֶל כָּל חֶדֶר וְהֵעִירוּ אֶת הַיְלָדִים מִשְּׁנָתָם – שְׁנַת הַבֹּקֶר הַמְּתוּקָה.

הַיִּרְגָּזִי! הַיִּרְגָּזִי הוּא זֶה, הַמְּזַמֵּר עִם בֹּקֶר! – קָרָא יוֹרָם, וּמִיָּד קָפַץ מֵעַל מִטָּתוֹ יָחֵף וְיָצָא הַחוּצָה לִרְאוֹת בַּחֲבִיבוֹ הַיִּרְגָּזִי.

וְאָכֵן! הָיָה זֶה קוֹלוֹ הַמִּתְרוֹנֵן שֶׁל הַיִּרְגָּזִי אֲשֶׁר בָּא לְהוֹדִיעַ לָהֶם, לִבְנֵי הָאָדָם, כִּי חָלְפוּ יְמוֹת־הַקֹּר וְכִי בָּאוּ יָמִים חֲדָשִׁים, יְמֵי אָבִיב, יָמִים שֶׁל שֶׁמֶשׁ, שֶׁל חֹם וְשֶׁל חַיִּים טוֹבִים.

הַיִּרְגָּזִי

בְּקשִׁי רַב הִסְכִּים יוֹרָם לַחֲזֹר אֶל הַחֶדֶר לִלְבּשׁ בְּגָדָיו, לְבַל יִתְקָרֵר, וּמִיָּד יָצָא שֵׁנִית אֶל הַמִּרְפֶּסֶת וְהֵחֵל בּוֹלֵשׁ בְּמַבָּטָיו בֵּין הָעֲנָפִים, כִּי רָצָה לְגַלּוֹת אֶת מְקוֹם סִתְרוֹ שֶׁל הַיִּרְגָּזִי.

בֵּין הָעֲנָפִים הַיְרֻקִּים שֶׁל עֵץ הַקַּזּוֹאֲרִינָה, גִּלָּה הַיֶּלֶד אֶת הַיִּרְגָּזִי. זֶה עָמַד חָבוּי בֵּין הֶעָלִים וְהָיָה פּוֹצֵחַ פִּיו מִפַּעַם לְפַעַם וּצְלִילִים חֲזָקִים וַעֲנֻגִּים פָּרְצוּ מִגְּרוֹנוֹ הַקָּט.

שָׁעָה אֲרֻכָּה עָמַד הַיֶּלֶד וְנֶהֱנָה לְמַרְאֵהוּ הֶחָמוּד שֶׁל הַיִּרְגָּזִי. גַּבּוֹ לְמַעְלָה הָיָה מְקֻשָּׁט בְּצִבְעֵי יָרֹק־כָּתֹם וְאִלּוּ חָזֵהוּ וּבִטְנוֹ הָיוּ שְׁחַרְחָרִים. רֹאשׁוֹ הָיָה מְכֻסֶּה בְּכִפָּה שְׁחוֹרָה־שְׁחוֹרָה וּלְחָיָיו הָיוּ לְבָנוֹת. בְּיִחוּד בָּלַט יָפֶה בְּצִפּוֹר חֲמוּדוֹת זוֹ, פַּס אָרֹךְ וְשָׁחוֹר שֶׁיָּרַד לְאֹרֶךְ בִּטְנָהּ לְמִן צַוָּארָהּ וְעַד סָמוּךְ לְרַגְלֶיהָ.

הֲרֵי זוֹ מַמָּשׁ עֲנִיבָה! – הִרְהֵר יוֹרָם – וְקָרָא אֵלָיו אֶת מִרְיָם אֲחוֹתוֹ, כִּי תִּתְעַנֵּג אַף הִיא לְמַרְאֵה זוֹ הַנֶּחְמָדֶת.

וּמִי יוֹדֵעַ כַּמָּה זְמָן הָיוּ הַשְּׁנַיִם – הָאָח וְהָאָחוֹת – עוֹמְדִים וְנֶהֱנִים לְמַרְאֶיהָ וְשִׁירָתָהּ שֶׁל הַצִּפּוֹר, אֶלָּא שֶׁחָזְקָה עֲלֵיהֶם פְּקֻדַּת אִמָּא, לְהִזְדָּרֵז וּלְהִתְכּוֹנֵן לָלֶכֶת לְבֵית־הַסֵּפֶר, כִּי הַשָּׁעָה הָיְתָה כְּבָר מְאֻחֶרֶת לְמַדָּי.

מֵאָז הָיָה יוֹרָם אוֹהֵב לְהַקְשִׁיב בְּכָל שָׁעָה שֶׁל חֹפֶשׁ – בַּבֹּקֶר אוֹ בָעֶרֶב – לְשִׁירַת הַיִּרְגָּזִי.

וּפַעַם – הַדָּבָר הָיָה בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב, בְּטֶרֶם תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ – רָאָה יוֹרָם, כֵּיצַד הַיִּרְגָּזִי, הַזָּכָר, יוֹרֵד אֶל נִקְרַת אַחַד עֲצֵי הַתּוּת אֲשֶׁר תּוֹכוֹ הָיָה חָלוּל.

עָמַד הַיֶּלֶד מָלֵא סַקְרָנוּת וְחִכָּה: מַה יַּעֲשֶׂה הַיִּרְגָּזִי שָׁם בְּמָקוֹם אָפֵל זֶה? עוֹד רֶגַע יָצָא הַיִּרְגָּזִי מִן הַחוֹר, פָּרַח, בָּרַח אֵי־שָׁם וְאַחַר חָזַר כְּשֶׁבְּמַקּוֹרוֹ מַטְלִית צֶמֶר לְבָנָה. שׁוּב נֶעְלַם הַיִּרְגָּזִי בְּתוֹךְ הָעֵץ וְהַפַּעַם שָׁהָה שָׁם זְמַן אָרֹךְ יוֹתֵר.

מָצָאתִי! – קָרָא הַיֶּלֶד בְּשִׂמְחָה – וּמִיָּד קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ לְבַשֵּׂר לַאֲחוֹתוֹ:

דִּיצָה! בּוֹאִי וְתִרְאִי! מָצָאתִי אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הַיִּרְגָּזִי בּוֹנֶה בּוֹ אֶת קִנּוֹ!

עָמְדוּ הַשְּׁנַיִם וְנֶהֱנוּ לְמַרְאֵה זוּג הַיִּרְגָּזִים, הָעוֹסֵק בִּשְׁקִידָה בְּבִנְיַן הַקֵּן.

עִם דִּמְדּוּמֵי הָעֶרֶב, פָּסְקָה הָעֲבוֹדָה, וְזוּג הָעֲמֵלִים נֶעְלַם וְשׁוּב לֹא נִרְאָה.

זֶה הָיָה נֶהְדָּר! – אָמְרָה הָאָחוֹת.

אֲבָל, דִּיצָה! – הִזְהִיר יוֹרָם אֶת אֲחוֹתוֹ – הַקְשִׁיבִי וְזִכְרִי! אַל תְּסַפְּרִי לְשׁוּם יֶלֶד אֶת אֲשֶׁר רָאִית, יְהֵא הַדָּבָר סוֹד בֵּינֵינוּ. אִם יִוָּדַע הַדָּבָר לַאֲחֵרִים, הֲרֵי הֵם יִתְנַפְּלוּ עַל הַקֵּן, יַשְׁמִידוּ אוֹתוֹ עַל הַבֵּיצִים אוֹ הַגּוֹזָלִים אֲשֶׁר בּוֹ.

קֵן הַיִּרְגָּזִי

הַדָּבָר יִהְיֶה סוֹד הַיָּדוּעַ רַק לָנוּ – הִבְטִיחָה דִיצָה לְאָחִיהָ.

וְיוֹרָם שָׁמַר אֶת הַסּוֹד בְּלִבּוֹ וְלֹא גִלָּה אוֹתוֹ לְאִישׁ. יוֹם יוֹם הָיָה הַיֶּלֶד נִגָּשׁ אֶל מְקוֹם הַבִּנְיָן וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בִּתְשׂוּמֶת־לֵב לַהוֹרִים הָעֲסוּקִים בַּעֲבוֹדָתָם.

לְאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה הָעֲבוֹדָה, נִכְנְסָה הַיִּרְגָּזִית וְהֵחֵלָּה בְּהַטָּלַת הַבֵּיצִים. יוֹם אֶחָד מָנָה יוֹרָם אֶת מִסְפָּרָן וּמָצָא בַּקֵּן עֶשֶׂר בֵּיצִים. אֵלּוּ הָיוּ בַּעֲלֵי שְׁפוֹפָרוֹת לְבָנוֹת וַעֲלֵיהֶן כְּתָמִים אֲדַמְדַּמִּים כְּיַיִן, אֲשֶׁר הָיוּ זְרוּעִים עַל הַשְּׁפוֹפֶרֶת הַלְּבָנָה.

יוֹם טוֹב, יוֹם שֶׁל שִׂמְחָה הָיָה לְיוֹרָם הַיּוֹם, אֲשֶׁר בּוֹ הִגִּיעָה לְאָזְנָיו פְּעִיַּת הַגּוֹזָלִים הַקְּטַנִּים.

הוּא הָיָה עוֹמֵד מִן הַצַּד וְרוֹאֶה אֵיךְ הַהוֹרִים טְרוּדִים וַעֲסוּקִים מְאֹד בַּהֲבָאַת מָזוֹן לַגּוֹזָלִים הָרַעַבְתָּנִים.

יָמִים רַבִּים הָיוּ הַהוֹרִים עוֹסְקִים בְּהַאֲכָלַת הַגּוֹזָלִים. הֵם הֵבִיאוּ לָהֶם יַתּוּשִׁים, שִׁרְצֵי עוֹף וּזְרָעִים, וְהַקְּטַנִּים הָיוּ בּוֹלְעִים הַכֹּל וְתוֹבְעִים עוֹד וְעוֹד: הָבוּ אֹכֶל, הָבוּ מָזוֹן!

וְאָמְנָם, הַקְּטַנִּים הִתְפַּתְּחוּ בִּמְהִירוּת רַבָּה. הֵם הִתְכַּסּוּ פְּלוּמָה רַכָּה, אַחַר נוֹצוֹת רַכּוֹת וְלֹא יָצְאוּ שָׁבוּעוֹת מִסְפָּר, וְיוֹרָם שָׁמַע יוֹם אֶחָד אֶת צִיּוּצָם שֶׁל הַיִּרְגָּזִים מִחוּץ לְנִקְרַת הָעֵץ. הָיָה הַדָּבָר לְפֶלֶא בְּעֵינָיו. לְפֶתַע פָּרַשׂ הָאָב אֶת כְּנָפָיו וְהֵחֵל לָעוּף בַּשָּׁמַיִם, מִיָּד אַחֲרָיו הֵחֵלּוּ גַם הַקְּטַנִּים טָסִים הֵנָּה וָהֵנָּה.

מָה? הֵם כְּבָר לָמְדוּ לָעוּף? – הִרְהֵר הַיֶּלֶד.

וּבְעוֹד רְגָעִים מִסְפָּר, אַחַר אִמּוּנִים שֶׁל תְּעוּפָה מִשִּׂיחַ אֶל שִׂיחַ וּמֵעָנָף אֶל עָנָף, הִתְרוֹמְמָה לַהֲקַת יִרְגָּזִים קְטַנָּה מִן הָעֵץ וַיָּעוּפוּ בְּמֶרְחֲבֵי הָרָקִיעַ, עוֹף וְעָלֹה לְמַעְלָה לְמַעְלָה. עוֹד זְמַן מָה נִרְאֲתָה הַלַּהֲקָה טָסָה בַּשָּׁמַיִם, וּלְבַסּוֹף נֶעֶלְמָה מֵעֵינָיו.

סְעוּ לְשָׁלוֹם, יִרְגָּזִים חֲבִיבִים! – מִלְמֵל הַיֶּלֶד וּבֵרֵךְ אֶת הַקְּטַנִּים כִּי יִסְעוּ בְּשָׁלוֹם וְכָל רַע לֹא יִקְרֶה לָהֶם.

וְהַגּוֹזָלִים לֹא שָׁבוּ יוֹתֵר אֶל הַקֵּן. פְּעָמִים רַבּוֹת נִגַּשׁ הַיֶּלֶד אֶל הַנִּקְרָה לִרְאוֹת מַה בְּתוֹכָהּ, אַךְ שֶׁקֶט שָׂרַר בַּכֹּל.