בוועידה הרביעית של ההסתדרות, שבט תרצ"ג

… לאחר הקציר הרב של התקוּפה אשר מאחרינו, מה הוא הזרע אשר נזרע לקראת הימים הבאים לשם קציר חדש?

נעלה מספרים אחדים על הפעולה ההתישבוּתית של תנועתנו: רק מחצית מבין 15,000 חברי ההסתדרות החקלאית הגיעה, תודות לפעולת ההתישבות במשך 15 השנים האחרונות, לאחיזה באדמה ובמשק. המחצית האחרת של ציבורנו החקלאי מחוסרת כל אחיזה ממשית במשק. המדובר הוא באחיזה בנכסים ובאמצעי־ייצוּר; מחצית מספר הפועלים החקלאיים, ובכללם שני שלישים מפועלי המושבות, עמידתם דלה וריקה, הם תלושים מקרקע, והרי אנו פועלים בארץ אשר ציר מִשקה הוא החקלאוּת, עליו סובבים המסחר והתעשייה, הבנין וההובלה.

איך לשנות את פני הדברים? ברור, כי בלי פעוּלה ומאמצים רבים לא נתקדם.

אשר לשיכון, הרי גם ‘התישבות האלף’ המקוטעת¹ הנחילה לפועלי המושבה 400–500 בתים. חיפושינו ותכניותינו בנידון זה לא פסקוּ. אולם עתה עלינו להתרכז בהנחלת אדמה לעובד: אם תהיה אדמה יהיו גם בתים. לעינינו עובר נחשול הספסרות באדמה, המאיימת להכרית את תקוות ההיאחזות מהפועל ומהמוני העם. הצריך דבר זה להחריד תנועת־פועלים בעלת־הכרה, היודעת את דרכה ואת מטרתה, או לא?

כבר כיום מצויים אזורים מסוימים שהם בבחינת ‘טאבוּ’ בשביל הפועל, בעטייה של הספסרות ושל האמרת המחירים המטורפת, שסופה להביא שואה גם על היזמה הפרטית. ואם מצויים עדיין אזורים אשר בהם לא נגע ‘מקל הקסמים’ של היזמה הפרטית והספסרות, בת־לווייתה, אשר בהם אפשר להציל אדמה ולהנחילה לעובד – עלינו לגייס את ציבוּרנוּ לפעולה. בכל מקום שנקנה אדמה תהיה גם עבודה וגם פועלים וגם שאלת הדירה תבוא על פתרונה. נקדים רפואה למכה!

אשר לסטיות ולדפרוליטאריזאציה וחששות אחרים לרגל ‘ייצר ההתנחלוּת’, הרי גם ‘פועלי־ציון’ לקוּ בייצר זה. ואם אין מפלגה קטנה כ’פועלי־ציון' המהפכניים יודעת לרסן את הייצר של קומץ חבריה הפזוּרים זעיר שם זעיר שם, אף בהתישבות האלף ‘האומללה והמשעבדת’, מה כי ילינוּ עלינו? אולם החשש מפני התנוונוּת הקו הפרוליטארי שלנו מלווה אותנו בכל החזית, גם בשכוּנת־הפועלים, גם אצל מחוסרי־הדירה, הפועל בעל־המקצוע וכו'. העיקר הוא בחינוך, במגמה ובמטרה. משום כך עלינוּ לרתום את ייצר ההתנחלות ולהוליכו באפיקים הסתדרותיים, אל אדמה מולאמת, אל יחידת־קרקע מוגבלת, אל התישבוּת שיתופית.