הָיְתָה שְׁנַת בַּצֹּרֶת. הַשָּׁמַיִם הוֹרִידוּ רַק גְּשָׁמִים מְעַטִּים לְהַרְווֹת אֶת הָאֲדָמָה הַצְמֵאָה. הָאָרֶץ הָיְתָה צְמֵאָה מְאֹד מְאֹד. בַּשָּׂדוֹת הַשְּׁחוֹרִים נִפְעֲרוּ סְדָקִים עַמֻקִּים, שֶׁהָיוּ מִתְפַּשְּׁטִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת. הַחֲלָקוֹת דָּמוּ לִשְׂפָתַיִם סְדוּקוֹת שֶׁל אָדָם הַצָּמֵא לְמַיִם – וָאָיִן. הַצְּמָחִים שֶׁהֶעֱלוּ עָלִים וְגִבְעוֹלִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, הֵחֵלּוּ מִתְיַבְּשִׁים כִּי לֹא הָיָה לָהֶם מַשֶּׁהוּ לִשְׁתּוֹת כְּדֵי לְהַשְׁתִּיק אֶת צִמְאוֹנָם וְרַעֲבוֹנָם. הֶעָלִים הֵחֵלּוּ מִתְכַּוְצִים וּמִתְקַטְּנִים וְסוֹפָם שֶׁהֵם הִתְקַפְּלוּ, הִצְהִיבוּ וְנָבֵלוּ, מַרְאֵה הַשָּׂדֶה שֶׁהָיָה יָרֹק וְהָפַךְ חוּם־בָּהִיר, הָיָה מַכְאִיב מְאֹד. הָאִכָּרִים עָמְדוּ עֶרֶב עֶרֶב וְצִפּוּ לְנֵס כִּי יָבוֹא, לַעֲנָנָה אֲשֶׁר תְּכַסֶּה אֶת הַשָּׁמַיִם הַבְּהִירִים, אַךְ זוֹ לֹא בָּאָה.

– יְבוּל לֹא יִהְיֶה לָנוּ בְּשָׁנָה זו. – אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים בְּצַעַר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ.

תמונה 18

עָמָל שֶׁל שָׁנָה תְמִימָה הוֹלֵךְ לְאִבּוּד – נֶאֶנְחוּ הָאִמָּהוֹת, אֲשֶׁר רָאוּ לִפְנֵיהֶן יָמִים שֶׁל רָעָב, יָמִים אֲשֶׁר בָּהֶם לֹא יִהְיֶה לָהֶן מָזוֹן לְהַאֲכִיל אֶת בְּנֵיהֶן הַקְּטַנִּים.

בְּגַן הַיָּרָק הִצְהִיבוּ הַיְרָקוֹת. הַכְּרוּב בַּעַל־הֶעָלִים הַגְּדוֹלִים וְהָרְחָבִים צָמֵא הָיָה וּמִשֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ מַיִם, הֵחֵל זֶה מִתְיַבֵּשׁ וְהוּא טֶרֶם זָכָה לַעֲשׂוֹת קוֹלָסִים, הַסְּלָקִים, אֲשֶׁר בְּכָל שָׁנָה הָיוּ עוֹשִׂים שָׁרָשִׁים מְעֻבִּים וּגְדוֹלִים, מַחְסָנֵיהֶם הָיוּ רֵיקִים, הֵם לֹא אָגְרוּ כָּל מָזוֹן בְּתוֹכָם.

גַּם שָׁרְשִׁי הַגֶּזֶר הַמְּתוּקִים הָאֲהוּבִים כָּל כָּךְ עַל הַיְלָדִים, אַף הֵם הָיוּ רָזִים וְדַקִים כִּי בְּאֵין מַיִם – אֵין מָזוֹן.

גַּם חַיוֹת הַשָּׂדֶה וְצִפֳּרֵי הַשָּׁמַיִם אַף הֵן הָיוּ עָצוּבוֹת, כִּי לֹא מָצְאוּ מַיִם בַּשָּׂדוֹת.

אֲדֹם־הֶחָזֶה אֲשֶׁר מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה הָיָה נוֹהֵג לְהִתְיַצֵּב עַל עַנְפֵי הַשִׁטָּה הַגְּדֵלִים לְאֹרֶךְ הַגְּדֵרוֹת וּמִשָּׁם לְהַשְׁמִיעַ אֶת שִׁירָתוֹ הַנְּעִימָה, אַף הוּא לֹא פָּצַח אֶת פִּיו בְּשִׁיר. “אֵיךְ אָשִׁיר וְאֵיךְ אֲזַמֵר – אָמַר אֲדֹם־הֶחָזֶה – וַאֲנִי רָעֵב, מֵאָז הַבֹּקֶר לֹא בָא אֶל פִּי אֲפִילוּ יַתּוּשׁ אֶחָד.”

גַּם הַיְלָדִים, יַלְדֵי הָעֲנִיִּים, אֲשֶׁר גַּן יָרָק אֵין לָהֶם וַאֲשֶׁר נָהֲגוּ לָצֵאת מִפַּעַם לְפַעַם אֶל הַשָּׂדֶה לַעֲקֹר מִצְמְחִי הַחַלָּמִית לְאָכְלָה, אַף הֵם הָיוּ עֲצוּבִים, כִּי לֹא מָצְאוּ יֶרֶק לְהָשִׁיב נַפְשָׁם בִּימֵי בַּצֹּרֶת אֵלּוּ.

וְהָרָעָב גָּבַר בָּאָרֶץ. בְּיִחוּד גָּבַר הַמַּחְסוֹר בַּיָּמִים הַבָּאִים, יְמוֹת הַקַּיִץ הַחַמִּים, יָמִים שֶׁבָּהֶם לֹא הָיְתָה אֲפִילוּ טִפַּת־מַיִם לִשְׁתִיָּה, לֹא בְּבוֹרוֹת הַמַּיִם וְאַף לֹא בַּנְחָלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ. אוֹתָם הַיָּמִים נָדְדוּ מִן הָאָרֶץ צִפָּרֵי־הַשִּׁיר, הַשָּׂדוֹת הִשְׂתָּרְעוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְהֵם רֵיקִים וַעֲרֻמִּים מִכָּל צֶמַח וַאֲפִילוּ חַיּוֹת כִּמְעַט וְלֹא נִרְאוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

בְּאֶחָד מִימֵי הַקַּיִץ הָאֵלֶּה יָצְאוּ כַּמָּה יְלָדִים אֶל הַשָּׂדֶה. הֵם קִוּוּ בְּכָל זֹאת כִּי יִמְצְאוּ שָׁם מַשֶּׁהוּ, כְּדֵי לְהָשִׁיב נַפְשָׁם הָרְעֵבָה וְהַמִּתְגַּעְגַּעַת לִמְעַט יֶרֶק וּפְרָחִים.

לְפֶתַע הִבְחִין אַחַד הַיְלָדִים בְּצֶמַח הַגָּדֵל בַּשָּׂדֶה הַשָּׁחוֹר וְהָעֵירוֹם.

נִגַּשׁ הַיֶּלֶד אֶל הַצֶּמַח הַמּוּזָר וּבָדַק אוֹתוֹ בִּתְשׂוּמֶת לֵב. עָלָיו הָיוּ שְׂעִירִים וְהֵם שְׁסוּעִים וּגְזוּרִים מְאֹד. הֵם הָיוּ דוֹמִים לְלַהֲבֵי סַכִּינִים חַדִים וַאֲרֻכִּים. בִּכְלָל, הִתְפַּלֵּא הַיֶּלֶד לִרְאוֹת עָלִים כֹּה גְדוֹלִים וְהֵם עוֹלִים בְּעֶצֶם הַקַּיִץ הַיָּבֵשׁ, בַּשָּׂדֶה.

מִהֵר הַיֶּלֶד אֶל חֲבֵרָיו וּבִקֵּשׁ לְשַׁמֵּחַ אֶת לִבָּם בְּתַגְלִיתוֹ זוֹ.

אוֹתוֹ זְמַן מִהֲרוּ כַּמָּה יְלָדִים אֲשֶׁר בָּאוּ לְבַשָׂר אַף הֵם כִּי מָצְאוּ בִּקְצֵה הַשָּׂדֶה אֶת זֶה הַצֶּמַח בַּעַל־הֶעָלִים הַמּוּזָרִים הַגָּדֵל פֹּה וָשָׁם בַּסְבִיבָה.

– הִנֵּה מָצָאנוּ פְּרָחִים גְּדוֹלִים וְיָפִים! – קָרְאוּ הַיְלָדִים בְּשִׂמְחָה. – הָבָה נָבִיא פִּרְחֵי שָׂדֶה אֵלֶּה הַבַּיְתָּה, יִשְׂמְחוּ הוֹרֵינוּ הָעֲצוּבִים וְיֵהָנוּ מֵרֵיחַ הַפְּרָחִים אֲשֶׁר הֵבֵאנוּ הַבָּיְתָּה.

תמונה 19

– הָבָה נִקְטֹף אֶת כָּל הַפְּרָחִים, – הִצִיעָה אַחַת הַבָּנוֹת, – נֶאְגֹּד אוֹתָם לְזֵרִים וְנִתֵּן אוֹתָם שַׁי לְהוֹרֵינוּ.

הַהַצָּעָה מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי הַחֲבוּרָה וְכָל אוֹתוֹ הַבֹּקֶר הָיוּ הַיְלָדִים עֲסוּקִים בִּקְטִיף הַפְּרָחִים הַמּוּזָרִים וְהַגְּדוֹלִים, אֲשֶׁר גִּלּוּ בַּשָּׂדֶה. הַמְּלָאכָה הָיְתָה קָשָׁה לְמַדָּי, נִתְבָּרֵר כִּי הַפְּרָחִים הָיוּ קוֹצָנִיִים מְאֹד. מִסָּבִיב לַגָּבִיעַ הָיוּ מְסֻדָּרִים הֲמוֹנִי קוֹצִים וְהֵם אֲרֻכִּים וְדוֹקְרָנִיִים. גַּם עַל הָעֹקֵץ שֶׁעָלָיו שָׁכְנוּ הַפְּרָחִים, הָיוּ פֹּה וָשָׁם עַלְעָלִים וְהֵם קוֹצָנִיִים לְמַדָּי. לֹא מְעַט נִפְצְעוּ הַיְלָדִים שָׁעָה שֶׁעָסְקוּ בִּקְטִיף הַפְּרָחִים.

– חֶבְרַיָּה! קִטְפוּ גַם אֶת הַפְּרָחִים הַסְּגוּרִים עֲדַיִן – הוֹרָה הַגָּדוֹל שֶׁבַּחֲבוּרָה. – פְּרָחִים אֵלֶה יִפָּתְחוּ בְּעוֹד יָמִים מִסְפָּר וְיִהְיוּ נָאִים לְמַדָּי.

וְכַאֲשֶׁר שָׁבוּ הַיְלָדִים אֶל הַכְּפָר וּבְיָדָם אֲגָדִים שֶׁל פְּרָחִים גְדוֹלִים, נָהֲרוּ מִשִׂמְחָה עֵינֵיהֶם שֶׁל הָרוֹאִים יֹפִי זֶה שֶׁהוּבָא אֶל הַבָּיִת.

תמונה 20

– פְּרָחִים אֵלֶּה מֵאַיִן הֵבֵאתֶם אוֹתָם? שֶׁאֲלָה הָאֵם אֶת בְּנָהּ.

– מִן הַשָּׂדֶה הָרָחוֹק, שָׁם בַּחֶלְקָה אֲשֶׁר לְיַד אֲגַם הַמַּיִם הָעוֹמְדִים בִּימוֹת הַחֹרֶף, לְרַגְלֵי הַחוֹלוֹת – הֵשִׁיב הַיָּלֶד.

נָטְלָה הָאֵם אֶת אַחַד הַפְּרָחִים הַסְּגוּרִים לְיָדָהּ וְהִסְתַּכְּלָה בּוֹ בִּתְשׂוּמֶת לֵב. הִיא קָלְפָה אֶת עֲלֵי הַגָּבִיעַ הַקּוֹצָנִיִים שֶׁל הַפֶּרַח עַד כִּי גִלְתָה אֶת הַפְּרָחִים הַנִּרְדָּמִים, שֶׁהָיוּ עֲטוּפִים בְּאֵלֶּה הֶעָלִים. לְפֶתַע הִסְתַּכְּלָה הָאֵם בֶּעָלִים הָרַבִּים, שֶׁהָיוּ מִתְגּוֹלְלִים עַל פְּנֵי הַשֻלְחָן וְרָאֲתָה כִּי אֵלֶּה שְׁמָנִים הֵם, בְּשָׂרִיִּים וּמְלֵאֵי עָסִיס. הִיא טָעֲמָה מִן הֶעָלֶה וְרָאֲתָה כִּי טוֹב טַעֲמוֹ.

– יְלָדִים! – קָרְאָה הָאֵם בְּשִׂמְחָה גְלוּיָה. הֲרֵי אֵלֶּה הֶעָלִים הַקוֹצָנִיִּים, עֲסִיסִיִּים הֵם וְטוֹבִים לְמַאֲכָל.

עוֹד רֶגַע וְהַקְּטַנִּים הִתְנַפְּלוּ עַל הָעַלְעָלִים וְהֵחֵלּוּ מוֹצְצִים מֵהֶם אֶת לְשַׁדָּם, הָיוּ הַיְלָדִים אוֹכְלִים וְנֶהֱנִים מִן הַמַּאֲכָל הֶחָדָשׁ, אֲשֶׁר זוֹ לָהֶם הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לִטְעֹם מִמֶּנּוּ.

וְהָאֵם אָמְרָה: אִם טוֹב הוּא הַצֶּמַח לְאָכְלָה בְּעוֹדֶנּוּ יָרֹק, הִנֵּה וַדַּאי שֶׁיִהְיֶה טוֹב שִׁבְעָתַיִם אִם נְבַשֶׁל אוֹתוֹ בַּמַּיִם.

אָמְרוּ וְעָשׂוּ: חִישׁ מַהֵר יָצְאוּ הַיְלָדִים אֶל הֶחָצֵר, אָסְפוּ קֵיסָמִים וּזְרָדִים מֵאֲשֶׁר מָצְאוּ, הֵבִיאוּ אֶל הַמִּטְבָּח וְשַׁלְהֶבֶת מְאִירָה הֵחֵלָּה עוֹלָה מִן הַכִּירָה. הָאֵם שָׁפְתָה בַּסִּיר מַיִם וּבָהֶם שָׂמָה אֶת פִּרְחֵי הַצֶּמַח לְאַחַר שֶׁנִּקְּתָה אוֹתָם וְטִהֲרָה אוֹתָם מִן הַשְּׂעָרוֹת הָרַבּוֹת וּמִן הַפְּרָחִים הַמְיָתָּרִים.

וְהַתַּבְשִׁיל אֲשֶׁר נִתְבַּשֶׁל בַּסִּיר, הָיָה טָעִים וָטוֹב. אָכְלוּ הַיְלָדִים, אָכְלוּ וְנֶהֱנוּ מִמַּאֲכָל זֶה. וְרֵיחַ הַתַּבְשִׁיל עָבַר מִן הַמִּטְבָּח וְהִתְפַּשֵּׁט עַד מְהֵרָה בְּכָל רַחֲבֵי הַכְּפָר. נִזְדָּרְזוּ הַשְּׁכֵנוֹת וְשָׁאֲלוּ אֶת חֲבֶרְתָּן: מָה רֵיחַ הַנָּזִיד אֲשֶׁר בִּשַׁלְתְּ, חֲבֶרְתֵּנוּ? מִנַּיִן לָךְ הַמַּאֲכָלִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר בִּשַּׁלְתְּ לִילָדַיִךְ?

וְהָאֵם סִפְּרָה לַשְּׁכֵנוֹת כִּי הַבָּנִים הֵבִיאוּ פְּרָחִים קוֹצָנִיִּים מִן הַשָּׂדֶה, הֶרְאֲתָה לָהֶן אֶת הַפְּרָחִים וְאַחַר הִגִּישָׁה לָהֶן מִן הַמָּרָק אֲשֶׁר בִּשְׁלָה. טָעֲמוּ הַנָּשִׁים וְהֵעִידוּ כֻּלָּן, כִּי טוֹב טוֹב הוּא זֶה הַפֶּרַח לְאָכְלָה.

תמונה 21

בְּשׂוֹרַת הַצֶּמַח הַמֵּזִין וְהַטּוֹב נָפוֹצָה בְּכָל הַכְּפָר. מִכָּל עֵבֶר הֵחֵלּוּ הָאֲנָשִׁים הָרְעֵבִים נוֹהֲרִים אֶל הַשָּׂדֶה לִקְטֹף אֶת הַפְּרָחִים הָרְאוּיִים לַאֲכִילָה.

פְּרָחִים אֵלֶּה, הַנִּקְרָאִים פִּרְחֵי הַקִּנְרֵס, זָכוּ מֵאָז לְשֵׁם טוֹב בֵּין הָאִכָּרִים הָרְעֵבִים. בִּזְכוּתָם שֶׁל פְּרָחִים אֵלֶּה זָכוּ הָאֲנָשִׁים לַאֲרוּחוֹת טוֹבוֹת בִּימֵי הַבַּצֹּרֶת הַקָּשִׁים.

וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ יָמִים טוֹבִים עַל הָאָרֶץ, יָמִים שֶׁל שׂבַע, לֹא שָׁכְחוּ אַנְשֵׁי הַכְּפָר אֶת הַקִּנְרֵס הַטּוֹב, אֲשֶׁר סִפֵּק לָהֶם מָזוֹן בְּיָמִים קָשִׁים. הֵם הָיוּ קוֹטְפִים מִפַּעַם לְפַעַם פְּרָחִים אֵלֶּה וְעוֹשִׂים מֵהֶם תַּבְשִׁילִים טוֹבִים וַעֲרֵבִים לַחֵךְ.

– הָבָה נִגְמֹל טוֹבָה עִם הַצֶּמַח שֶׁהֵיטִיב לָנוּ, הָבָה נַעֲבִיר אֶת פִַרְחֵי הַקִּנְרֵס גַם לְגַן הַיָּרָק – אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים.

אָמְרוּ וְעָשׂוּ. מֵאָז גְּדֵלִים צִמְחֵי הַקִּנְרֵס גַם בְּגַן הַיָּרָק וַאֲנָשִׁים בַּעֲלֵי טַעַם טוֹב אוֹמְרִים, כִּי אֵין לִמְצֹא צֶמַח בַּעַל טַעַם טוֹב מִמֶּנּוּ.

מֵאָז הָפַךְ הַקִּנְרֵס לִהְיוֹת צֶמַח־תַּרְבּוּת. לְצֶמַח זֶה יֶשְׁנָם שָׁרָשִׁים עֲמֻקִים וְהֵם יְכוֹלִים לִמְצֹא אֶת מְזוֹנָם עָמֹק־עָמֹק בַּקַּרְקַע. מִשִׁוּם כָּךְ יָכוֹל הַצֶּמַח לִגְדֹּל גַּם בִּימוֹת הַקַּיִץ, יָמִים שֶׁבַּשָּׂדוֹת אֵין זֵכֶר לְמַיִם.

הַקִּנְרֵס מְשַׁמֵּשׁ לְמַאֲכָל לֹא רַק לַעֲנִיִּים הָאוֹסְפִים אוֹתוֹ בַּשָּׂדוֹת, אֶלָּא גַם לַעֲשִׁירִים מְבִינֵי טַעַם, הַמְגַדְּלִים אוֹתוֹ בְּגַן הַיָּרָק כְּצֶמַח תְּבָלִין מִמַּדְרֵגָה רִאשׁוֹנָה.