אַתָּה וַאֲנִי אוּלַי לֹא נִזְכֹּר,

אֵיךְ עָמַדְנוּ יַחַד בַּתּוֹר

יָד בְּיָד

וּבְכָל פַּעַם שֶׁדִּבַּרְתָּ אֵלַי

אֲנִי מֵאוּם לֹא שָׁמַעְתִּי

בִּגְלַל הָאִמָּהוֹת וְהַיְּלָדִים.

וְעַד שֶׁגָּחַנְתִּי לְהַקְשִׁיב

אַתָּה כְּבָר גָּמַרְתָּ.

כָּךְ לֹא יָכֹלְנוּ לְהַחֲלִיף מִלָּה.

יֶלֶד, אַל תִּפְחַד,

עָמֹד בַּצַּד.

וְאַתָּה פָּחַדְתָּ

וְנָתַתְּ לִי יָד.

וְהַתּוֹר! הַתּוֹר!

זֶה הָיָה תּוֹר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹר.

וְהַפַּחַד הָלַךְ וְנִקְוָה לְךָ בָּעֵינַיִם

וַאֲנִי פָּחַדְתִּי שֶׁתִּבְכֶּה.

וּפִתְאֹם אָמַרְתָּ לִי, כְּבָר אַרְבַּע וָחֵצִי.

נִבְהַלְתִּי, מָה פִּתְאֹם אַרְבַּע וָחֵצִי?

וְאַתָּה נַעֲשֵׂית קָשׁוּחַ וְנוֹאָשׁ

וְהַתּוֹר, הַתּוֹר גַּעַשׁ וְלֹא מָשׁ.

יֶלֶד,

עֵינַי הָאֱגוֹזִים שֶׁלְּךָ

הָיוּ יוֹתֵר מֵרוּחַ חֲזָקָה בְּגַבִּי.

יָדַעְתִּי שֶׁשּׁוּם הֲנָאָה כְּבָר לֹא תִּצְמַח מִזֶּה.

וּפִתְאֹם אָמַרְתָּ שֶׁאַתָּה כְּבָר לֹא רוֹצֶה.

יֶלֶד.

חָזַרְנוּ בַּמוֹנִית כְּמוֹ עֲשִׁירִים.

אֲנִי הֶחְזַקְתִּי פְּנִינָה בַּיָּד.