לשמעון צמרת

שׁוּב בְּיָרֵחַ כָּתֹם וָרַךְ מְהַתֵּל דָּבָר שֶׁאֵרַע:

אָבִי, לְלֹא כְּאֵב, מִסְתַּכֵּל כְּיֶלֶד

בְּרוּחַ בְּרֵאשִׁית מְרַחֵף עַל הַגַּיְא

כְּמַשְׁקִיף בָּאֵל. שָׁם,

בִּשְׂדוֹת שֵׁכָר סְמוּקִים,

חַי פְּתִיל הַפָּנִים כְּנִימֵי דָּם בְגָבִישׁ.

לֹא תֹּאַר, לֹא צוּרָה,

אֶלָּא דִּמוּי כְּשֶׁהַלֵּב, כַּיָּרֵחַ,

סוֹפֵג אֶת כֶּתֶם הַלִּקוּי.

בַּעֲלוֹת אוֹר רִאשׁוֹן מִתְעוֹרֵר אָדָם לַחֲלֹם מִתְהַפֵּךְ.

בֵּינוֹ לְבֵינוֹ רַב לוֹ רַב

בִּמְצוּקַת הַיּוֹם. אִי־נִרְאֶה,

כְּאֵבֶר שׁוֹכֵן גּוּף לְלֹא דְּמוּת,

מְסָרֵב הַכְּאֵב לְהִפָּרֵד;

מָשָׁל כֶּתֶם

עַל פִּסַּת חֵטְא, זֵכֶר חוֹב

לְנַחֲלַת תַּחְתִּית כְּבוּשָׁה

הַנּוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת

כְּמִקָּח מִמַּכָּר בֵּין נוֹשֵׁם

לְמֵת.

‘עָלֶיךָ לְהִתְרַגֵּל,’ אוֹמֵר לִי חָבֵר,

מָשָׁל לְנִצָּה,

שֶׁזָּרָה לָהּ הַקַּרְקַע הַמְּזִינָה.

הַלֵּב הַנִּזְנַח, אֲשֶׁר עֲווֹנוֹ מְאֻבָּן כְּפַחַם מִכְרֶה,

שׁוּב יֶרַח בּוֹדֶה:

כָּאן הָאֶבֶן עַל־פִּי הַבְּאֵר,

שָׁם בְּנִקְיוֹן הַמַּרְגָּלִית הָאֶבֶן רוֹחֶצֶת;

כָּאן הַמַּיִם הַמָּרִים,

אוֹ הֵד יִלְלַת תַּן רִאשׁוֹן.

מֵעֵבֶר לְכָאן הַלֶּחֶם, הָאֶבֶן, הָאַהֲבָה,

אֲשֶׁר יָדֵנוּ מַכְתִּמָה אוֹתָם בַּקַּו הָאֱנוֹשִׁי;

כִּי הָאָדָם חַיַּת־שָׂדֶה, אוֹ

חוֹל מִדְבָּר. הוּא נוֹדֵד

וְנוֹדֵד, אַךְ מְדַמֶּה עַצְמוֹ לְעֵץ,

הַמְּקַבֵּץ בְּעֲלוָתוֹ בְּלֵיל יָרֵחַ רַךְ,

אוֹ בִּשְׁמֵי מַשָּׂא קוֹדְרִים,

אֶת שֵׁבֶט הַצִּפּוֹר

הַמַּרְבֶּה חֲלוֹם וְשִׁיר.

בְּיוֹם שָׁרָב אוֹ סַגְרִיר

כְּנֶסֶת הֶעָלִים בַּתְּמוּנָה הַזּוֹ

נִמְשֶׁלֶת לְקֵן, בַּיִת,

וְהָעֵץ מִתְפָּרֵשׁ כְּעִיר.

רַק לִכְאוֹרָה נֶהְפַּךְ הֶעָלָה

לְכַר מֵרָאשׁוּת, מַבְדִּיל

בֵּין עָפָר לַשָּׁמַיִם, בְּטֶרֶם הַנּוֹדֵד

יְשַׁכֹּן גַּלְעֵד.

בַּמַּעֲרָב דָּעֲכָה הַשֶּׁמֶשׁ. הַגֶּשֶׁם שֶׁיָּרַד

הָיָה מַמָּשׁ

וְהִתְאַדָּה. הָעֶרֶב הַיּוֹרֵד כָּאֵד נִקְשָׁר לְאֵד,

מִתְעַבֶּה לַחַשְׁרָה. הַדִּמוּי כְּשֵׁם לְשָּׁמַיִם

הוּא רַק לִכְאוֹרָה; לַאֲמִתּוֹ,

בְּאַרְצוֹת כְּבָר, מְחֻתָּל דָּבָר שֶׁאֵרַע,

הַנֵּעוֹר עָמוּם לְמִשְׁמַע נְקִישָׁה

בְּדֶּלֶת שָׁכֵן.

כָּךְ, בְּיָשְׁבִי, בְּמִקְרָאוֹת יָרֵחַ כָּתֹם וָרַךְ אָבִי צוּרָה,

אֲשֶׁר לֹא אֵדַע אִם אֲנִי בִּתְמוּנַת חֲלוֹמוֹ,

אַךְ כְּשֶׁאֲנִי מַגְבִּיהַּ כְּעוֹף גְּדָל־אֵבֶר

אֵי־שָׁם הַנּוֹצוֹת נֶהְפָּכוֹת אֵד,

דִּמְעָה.

כְּנֶגֶד הַחֶדֶר הַזֶּה, מֵעֵבֶר לַמִּלָּה, לַגָּדָה הָאִי־נִרְאֵית,

מֵעֵבֶר לַיָּם הָאָפֵל

הַמִּתְגּוֹנֵן בָּאִישׁוֹנִים בִּדְמוּת מַיִם וָרוּחַ,

שׁוֹכֵן הַחֶדֶר הָאַחֵר.