פְּקַח, יְדִיד יָקָר, עֵינֶיךָ:

כְּלוּם אֵינְךָ רוֹאֶה עֲדַיִן

כִּי מַרְאוֹת־עוֹלָם – רַק צֵל הֵם

שֶׁל חָזוֹן סָמוּי מֵעַיִן?

הַאֻמְנָם אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ

כִּי שְׁאוֹן חַיֵּי־הַחֶלֶד –

הוּא רַק הֵד לָקוּי־בְּסֶלֶף

שֶׁל הַרְמוֹנְיָה נֶאֱצֶלֶת?

כְּלוּם לֹא חָש אַתָּה כִּי לָנוּ

רַק יֵשׁוּת אַחַת קַיֶּמֶת –

זוֹ שֶׁלֵּב אֶל לֵב מַשִּׂיחַ

בְּרַחְשֵׁי בְּרָכָה אִלֶּמֶת?