דברים בעקבות נאום של מ. סנה בכנסת, מאי 1951

בנאומו בכנסת, שהיה מלא יאוש ומרה שחורה, אמר מ. סנה, כי לו ראה בדרך, המוטעית כביכול, בה הולכת הממשלה, שביל עולה כלשהו, היה מצטרף אליה. אלא שאינו רואה כל שביב של תקווה. תקפני, לכן, היצר הטוב לנסות ולהציל, אם אפשר, את נפשו של סנה מיאוש. הנני מזמין אותו לטיול קצר בשדה פעולותינו בארץ מאז קום המדינה. נצא לשדה וניווכח, אם אמנם יש מקום למרה־שחורה, אם אמנם אין אף קרן אור.

נתחיל מ“בראשית”, לפני שלוש שנים, עם העליה ההמונית של רבבות ומאות אלפי אחים, כולנו היינו אז במידה ידוּעה בבחינת ‘אשר לא ידע את יוסף’. שנים על שנים דיברנו, קיווינו וציפינו לעלייה המונית. אולם משבא העם בהמוניו – אמנם לא כפי שתיארנו לעצמנו לפני שנים – היינו נבוכים במקצת. יש בדבריו של מ. סנה על נחשלות ועל התישבות נחשלת, הד מאותה מבוכה נפשית, אשר אפשר ונתגלגלה בתסביך של עליונות.

עשרות ומאות כפרים חדשים הוקמו ברחבי הארץ. כלום נפעם לבו של מ. סנה למראה עשרות אלפי הבתים הלבנים הפזורים ברחבי הארץ, עמקיה, גיאיותיה, הרריה ושפלותיה? מתי הורגלנו בכך? אי־עם אשר הורגל בכך? אי־עם, ולוּ גם גדול, חזק ועשיר מעמנוּ, אשר הקים התישבות חדשה בזמן כה קצר, ויישב פליטים ושרידים בממַדים כאלה?

ביקרתי ביוון וראיתי את נסיונה לבצע חילופי־פליטים עם תורכיה; המדובר בארץ בעלת מיליונים אשר לה חקלאות ותעשיה וצבא, והחילופים היוּ בין איכרים לאיכרים בכפרים העומדים על תלם, ובעזרה גדולה למדי מצד חבר־הלאומים. לא, אין אנו נופלים בשום פנים מאחרים.

שבעים שנה עברו עד שהצלחנו להעביר 15% מהיהוּדים בארץ לחקלאות. עתה עושים במלאכה גם מתישבים חדשים מבין יוצאי תימן ועיראק, בולגריה ויוגוסלביה, פולין וקפריסין, יוצאי כל הגלויות ושרידיהן. כמיליון דונם אדמה נפלו במחרשתו של העולה החדש, והרי זהו תהליך גדול של חלוקת קרקע להמונים תוך התנחלותם. האין בזה משום נחמה פורתא? במה נמדד משק חקלאי, כדי להוקיעו כנחשל או לשבחו כמתקדם?

כל היודע איך התישבוּ בתל־עדשים, במרחביה ובשאר המושבים והקבוצות וכל מה שעבר עליהם יווכח, שהיהוּדים החדשים האלה נאחזו בזמן קצר יותר, השקעה פחותה וביתר קלות ופשטות.

אשר למילווים: מדברים על דולר ‘משעבד’ ודולר ‘משחרר’. אילו היה בידי להביא לכאן נציגים מכל 500 הישובים, לרבות ישובי מפ"ם (‘השומר הצעיר’ והקיבוץ המאוחד) אשר מ. סנה הוא להם כאן לפה, כדי שיספרו על הנאתם מהדולרים ה’משעבדים' ועל העמידה בתור לקבלתם ועל הלחץ אשר שליחים מקבוצות ‘השומר הצעיר’ והקיבוץ המאוחד לוחצים עם תביעת חלקם. גם לי יש טענות למילווה זה, אולם התביעה העיקרית היא: מלווים נוספים וגדולים.

קשים הם חבלי־הלידה של המולדת. דרוש זמן ואורך־רוח והבנה. גם לבקיעת האפרוח מביצתו קצב הטבע זמן קבוע. לכל חבר הכנסת, ומ. סנה בכללם, שיביא מילווה טוב יותר, אידיאלי יותר, חסר־פניות, מובטחת הסכמת ממשלתנו לקבלו. ואגב: מרבית כספי המילווה הושקעו בחקלאות.

העובר בארץ רואה בכל מקום זריעה, נביטה, צמיחה ואיגרת כוחות. אנוּ זורעים, בונים ושותלים, והקציר בוא יבוא.