תֵּן, לְמַזַּל כַּפְּךָ, לִי גִ’ים!

עוֹד לֹא רָאִיתִי כַּף כָּזֹאת שֶׁל כֶּלֶב.

נִנְבַּח־נָא קְצָת יַחְדָּו כַּחֲבֵרִים

מוּל הַלְּבָנָה הַזֹּאת, בִּשְׁמֵי־הַשֶּׁלֶו!

תֵּן, לְמַזָּל, כַּפְּךָ לִי, גִ’ים!

אַל תְּלַקֵּק נָא כָּכָה אֶת יָדַי –

וּקְצָת, בִּינָה לְמַד מִמֶּנִּי רֵעַ,

הֲרֵי אַתָּה עֲדַיִן בְּוַדַּאי,

עַל הַחַיִּים דָּבָר אֵינְךָ יוֹדֵעַ.

לַאֲדוֹנְךָ פִּרְסוּם גָּדוֹל וָשֵׁם,

וְהוּא מַסְבִּיר פָּנִים לְכָל, אוֹרֵחַ.

אוֹרְחָיו רַבִּים וְכֹל אֶחָד מֵהֶם.

לִנְגּוֹעַ, בִּקְטִיפַת־גַּבְּךָ, שָׂמֵחַ

חֻנַּנְתָּ גִ’ים בְּנוֹי כָּל־כָּךְ מַרְהִיב

וּבְחֵן כַּלְבִי כָּל־כָּךְ, נֶחְמָד לָעַיִן.

וְכָל אָדָם, מִבְּלִי לִשְׁאוֹל, אֶת פִּיו,

תִּקְפֹּץ לִנְשׁוֹק כִּידִיד שִׁכּוֹר. מִיַּיִן.