סַעַר כְּנֵבֶל גּוֹנֵחַ בְּבֶכִי.

אַתְּ עַלְמַת־חֶמֶד, אַךְ רַע תְּחַיֵּכִי.

זִיו מַבָּטֵךְ מְמַלֵּא לִבִּי מֹרֶךְ.

רָב לִי חָסֵר – וּבִכְלוּם לִי אֵין צֹרֶךְ.

כֹּה רְחוֹקִים אָנוּ, כֹּה לֹא תִּדְמִי לִּי:

לִי כְּבַר הַקֵּץ בָּא – וְאַתְּ רַק תַּתְחִילִי.

אֹשֶׁר לַנֹּעַר – וְלִי לִפְתִיל־דֶּלֶק

רַק זִכְרוֹנוֹת נִשְׁאֲרוּ בְּלֵיל־שֶׁלֶג.

לֹא מְפֻנָּק אֲנִי – סַעַר לִי נֵבֶל;

אַךְ לְנַפְשִׁי – חִיּוּכֵךְ הוּא רַק סֵבֶל.