דוד הופשטיין נולד ב־25 ביוני 1889 בקוֹרוֹסטישֶׁב, פלך קיוב. אביו נחמיה, פקיד של סוחר־יערות, עבר אחר־כך עם משפחתו אל הכפר יאסנוֹגראד שבווֹלין, שם היה מעבד חלקת אדמה קטנה משלו. מגיל חמש עד תשע למד דוד בחדר, אחר־כך עבר לגור וללמוד אצל סבא שלו, שהיה מלמד בקורוסטישב. בו־זמנית למד רוסית ועברית אצל מורה פרטי. כעבור שנים מעטות עבר אל בית הוריו שבכפר, שנתיים למד אצל מורים שהובאו לשם מז’יטומיר, אחר־כך עבד במשק הכפרי יחד עם עשרת אחיו ואחיותיו הצעירים ממנו. בן שבע־עשרה נעשה מורה בכפר הסמוך וגם המשיך בלימודים עצמיים. ב־1907 בא לקיוב, למד וגמר שם קורסים של שש מחלקות גימנסיה, שירת בצבא, אחר־כך עבר בהצלחה בחינות בגרות. לימים למד במכון למסחר שבקיוב ושמע הרצאות בפקולטה הפילולוגית של האוניברסיטה שם.

למן גיל תשע כתב הופשטיין שירים בעברית, אחר־כך גם ברוסית ובאוקראינית. הופעת הבכורה שלו ביידיש היתה רשימת־ציור “אין דאָרף” (בכפר) ובשירים בעיתון הקיובי “ניֶיע צַייט” (1917). אחרי המהפיכה תפס עמדות מנהיגות בחיים הספרותיים־יִידיים שבקיוב; השתתף בקבצים הספרותיים שהופיעו בקיוב ובווילנה; היה משתתף פעיל ב“קוּלטוּר־ליגה” שבקיוב, והיה אחד המייסדים והעורכים של הוצאת הספרים ווידער־ווּקס" (ספיח), שפרסמה שורה של אסופות משל סופרים צעירים, ואף הקדים מבואות לכמה ספרי שירה. קובץ שיריו הראשון “בַיי וועגן” (לאורך דרכים) הופיע בקיוב, 1919. בסוף 1920 עבר למוסקבה, שם נבחר להנהלת החוג (אחר־כך: אגודת) הסופרים והאמנים היִידיים המוסקבאים. אז היה גם בין עורכי כתב־העת “שטראָם” (זרם).

ב־1924 צירף הופשטיין את חתימתו על התזכיר שהוגש לממשלה נגד הרדיפות על השפה העברית – מעשה שנדון בחריפות באסיפה הכללית של פעילי הספרות והאמנות. מערכת “שטראָם” הרחיקה את הופשטין מחֶבר העורכים. הופשטיין נסע לברלין, ואז פרסם ב“צוּקוּנפט” (ניו־יארק) פואימה דראמטית: “שאול, אחרון מלכי ישראל” (1924) ועוד. באפריל 1925 עלה לארץ־ישראל. במשך שנה פרסם כאן בעברית שירים ורשימות ב“הדים”, “הפועל הצעיר”, “דבר”, “הארץ” ועוד. גם כתב מחזה “מגילת אסתר” בשביל התא“י. עם זאת לא מצא לו פרנסה, וב־1926 חזר לברית המועצות. שם נעשה שוב אחד הבונים של ספרות יִידיש. בועידת הסופרים הפרוֹלטריים היִידיים (“ווּספּ”פּ"), בסוף 1927, נבחר ללשכת המדור היִידי ואחר־כך לחבר העורכים של “פּראָליט” (ספרות פרולטרית), שם פעל עד אוקטובר 1929, כששוב הסתכסך עם חוגי הסופרים הפרולטריים, כיוון שיצא להגן על הסופר לייב קוויטקוֹ. והופשטיין הורחק מבין שורות הווּספּ”פּ, לאחר שהואשם כי לא חיסל את נטייתו והשקפותיו הזעיר־בורגניות שמלפנים. אולם הופשטיין לא פסק מפעילות נמרצת בחיי הספרות היִידית: פרסם שם שירים ופואימות, שירי ילדים, תרגומים מרוסית, מאוקראינית ומספרות המערב. השתתף בחיבור כריסטומתיות לבתי־ספר יִידיים ועוד. שיריו תורגמו לשפות אחרות: רוסית, אוקראינית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, פולנית, עברית ועוד. בעת מלחמת־העולם השניה היה חבר הועד היהודי האנטי־פאשיסטי. ב־1946 הוענקה לו מדליה: “אות הגבורה”. בראשית 1948 נבחר ללשכת המדור היִידי של איגוד הסופרים הסוביטיים.

על הקמת מדינת ישראל נודע להופשטיין כששהה במקום מרפא, קיסלוֹווֹדסק. מייד שלח מברק אל סגן הנשיא של האקדמיה בקיוב ובו הציע שליד הלשכה לתרבות יהודית תוקם קתדרה לעברית.

ב־16 בספטמבר 1948 נאסר, והוּצא להורג ב־12 באוגוסט 1952, יחד עם יתר הרוגי מלכות, סופרי יִידיש ואמנים יהודים.