לוגו
מזימת הכשלה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

תל-אביב, 30 נובמבר 1937

— — — הולכת ונרקמת מזימה חדשה של מתנגדי מדינה יהודית שלא מתוך התנועה הציונית, על-דבר “משא-ומתן עם ערבים”. הופיעה לפנינו הצעה, שכאילו נתמכת על-ידי ערבים בעלי-השפעה. אינני יודע, אם באמת יש ערבים אחראים, העומדים מאחורי הצעה זו. הצעה זו בלי-ספק יוצאת מחוגים יהודיים ואנגליים, הרוצים להכשיל את המדינה היהודית. ואחת הדרכים שלהם — נסיון של הסכם, כביכול, יהודי-ערבי. קבוצה זו, שהביאה לפנינו הצעת משא-ומתן עם ערבים, מנסה להכשיל את המדינה היהודית בעזרת אנגלים. יתכן שמצאו או ימצאו ערבים שיסייעו להם בכך.


איני מקבל את ההנחה של ט., שדיכוי הטירור יביא את הערבים לידי משא-ומתן אתנו ורצון להסכם. יש רק אפשרות רצינית אחת, שתניע את מנהיגי הערבים לחפש הסכם אתנו — אם הצעת המדינה העברית מצד אנגליה תהיה רצינית וריאלית. אפשרות זו ישנה — אם-כי אינה בטוחה עדיין, ובלי ספק עלינו להתכונן לקראתה. מיד עם פרסום הדין-וחשבון של הועדה המלכותית נתברר, שעמדתנו כלפי הערבים שונתה לטובה, שנעשינו בעיניהם לגורם ממלכתי שאין להתעלם ממנו ושאולי כדאי לבוא אתו בדברים.

אם הצעת המדינה תתקרב להגשמה, יתעורר בלי-ספק אצל המנהיגות הערבית — דוקא הקיצונית והלאומית באמת — הרצון לבוא אתנו לידי משא-ומתן על-מנת שתופר עצת המדינה העברית. אבל מסופקני, אם ימהרו במשא-ומתן רציני אתנו, כל זמן שיאמינו כי אפשר לסכּל את דבר המדינה בדרכים אחרות. אין איש מאתנו ברגע זה יודע, מהי התכנית הקרובה של הממשלה האנגלית ביחס לארץ-ישראל ואם יש לה באמת תכנית נחרצה. אבל יתכן שבקרוב תמוּנה הועדה ותצא לארץ — ודבר המדינה יהיה שוב אקטואלי, ואז אפשר להניח, שהערבים יפנו אלינו. מבחינת תיאורטית מופשטת יש הסכם עם ערבים, שאבכּר אותו אפילו על-פני ייסוד מדינה יהודית בחלק מן הארץ על יסוד של חלוקה. אם יסכימו הערבים לעליה יהודית לפי יכולת-הקליטה של הארץ, אם יסכימו, שעבר-הירדן יפתח כמערב ארץ-ישראל לעליה והתישבות יהודית — על עיקרון זה יש לדון. אילו היו הערבים מוכנים להסכם כזה — הייתי מעדיף אותו אפילו על מדינה יהודית בחלק מן הארץ — אם-כי לא בלב קל. אבל אין בתנאים הקיימים, לדעתי, כל שאַנסה ריאלית להסכם כזה. רק ערבים מרחיקי-ראות, היודעים להעריך את ידידות העם היהודי ויכלתו הקונסטרוקטיבית לשם ברית יהודית-ערבית הבנויה על הכרת השאיפות הלאומיות הסופיות של שני העמים במזרח הקרוב, היו מסוגלים לעשות הסכם כזה. זו היתה בערך הקונצפּציה של פייסל. אבל אין עכשיו ערבים כאלה, ומימי פייסל ועד עכשיו נשתנו התנאים והנסיבות בעולם ובמזרח הקרוב לרעה. נתגברה השנאה אלינו. הלאומיות הערבית שטופה משטמה ומשתמשת בטירור כאמצעי פוליטי רגיל. ואין אני רואה עכשיו אפשרות אקטואלית להסכם יהודי-ערבי, אשר ישתף את שני העמים במאמץ פוליטי מאוחד להשגת מטרותיהם הלאומיות.


המו“מ שהוצע לנו עכשיו הוא ממין אחר לגמרי. זוהי מזימה של שונאי המדינה היהודית במחנה היהודי ובמחנה האנגלי. ואולי הם בקואליציה עם מנהיגים ערבים אחדים. עוד בהיותי בלונדון שמעתי על התארגנות קבוצה יהודית — מתוך המתבוללים והמתבוללים-למחצה — לשם מלחמה בתכנית המדינה. יש לקבוצה זו שליח בארץ. יש סכנה, ש”שוללים" ציונים שאינם מסוגלים להבחין בענינים פוליטיים יאָחזו בענין זה. הצעה זו, שמגיש לנו עכשיו נ., אין אנו יכולים לדון בה. הצעה זו אומרת, שארץ-ישראל תהיה למדינה עצמאית, כלומר למדינה ערבית. למשך זמן מסוים — הזמן לא פורש — יסכימו הערבים לעליה יהודית, על-מנת שהיהודים לא יגיעו לידי חמישים אחוז. היהודים יקבלו זכויות של אבטונומיה עדתית, ובזה יוקם הבית הלאומי, אבל לא תיווסד מדינה עברית. אולם לא נאמר בהצעה, שלא תיווסד בארץ-ישראל גם מדינה ערבית. הכוונה ברורה — אם-כי מכוסה בצעיף נוסחאות מחוכמות, העלולות להטעות תמימים: מדינה ערבית עם מיעוט יהודי, שיקראו לו “בית-לאומי”.

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.