סְבָבַנִי גַל-הַצּוּר / שאול טשרניחובסקי
סְבָבַנִי גַל-הַצּוּר, מַעֲקַשֵּׁי סְלָעִים, סְעִיפִים,
כָּל-מִקְשֵׁה אֵפֶר קָר, חֲשִׁילֵי וֶרֶד-כְּפוֹר;
שֵׁן פּוֹגְשָׁה שֵׁן וָצוּר, הַנּוֹקְבִים לֵיל וָאוֹר,
וּכְמִכְתַּב אֱלֹהִים עַל עַרְפִלֵּי-זִיו מַכְסִיפִים.
שׁוּר: הָעֲרָפֶל זָע! תַּלְתַּלִים-סִיעַת-רְעִיפִים
מִתְרַפְּקִים עַל כָּל-שֵׁן וּמְגַשְּׁרִים עַל-פִּי בוֹר,
כַּנִלְאֶה אֲשֶׁר נָח וּמְפַגֵּר לַחֲזֹר.
מִמַּעֲמַקִּים בָּא קוֹל נֶשֶׁר, צִוְחַת גְּרִיפִים.
מַה-פֶּרֶא וּמֶה עָז, מֵרִיעַ וּבִזְרוֹעַ!…
וּמָלֵא אוֹתוֹ קוֹל הַכִּכָּר וְכָל-הַגַּיְא,
כְּאוֹמֵר: הַסְכֵּת, שְׁמָע! נִקְפְּאוּ מִבְּלִי נוֹעַ.
הָאֹרֶן שֶׁבָּהָר, נַנָּסֵי הָאַשְׁכְּרוֹעַ.
הֵאָלֵם, שְׁמַע, וָדֹם! עַל-מֶרְחָב זֶה הֶחָי
מִטַּרְטֵר וּבָא קוֹל – הַקּוֹל קוֹל אֲדֹנָי!…
1920