פרח מתולע ויפה, המתרומם בתוך הגן מעל לכל הפרחים, רבּי הצבעים, הגונים והריחות.

בבוקר־קיץ, בעת התאדם המזרח וקו אור הראשון חודר דרך החלון הפונה אל הגן, אל חדר־השנה של הנערה הרעננה מלאתי עוז־החיים, הישנה במטתה חשופת־שד וצואר, תפושה בחלום־נעוּרים, מלא קסם – וטפס קו האור על חלקת שד־הבדולח ומשם על שפתיה ועל פיה הקטן ויבהיק את לובן שניה־שיש, ומשם על הפנים ויאדים את רעננות הלחי, ועוד קפיצה – והוא על עיניה, ורקמת־החלום שבמוח הילדה נפסקת פתאם והיא פוקחת את עיניה ומבטת סביבה אחוזת־שנה ומבטה הראשון נופל על הפרח, המתרומם בגן מול פני החלון, והוא מתנוֹעע אז לנשיבת הרוח הקל ואגלי הטל אשר עליו נוצצים מנשיקת קרן האורה, אשר נשקה אותם עם בּוֹקר ותפזר להם שפע מרגליות ופנינים.

וברדת היום והגיע זמן בין־השמשות והמערב המתלקח הולך הלוך וחור וחלל העולם הלוך ומתערפל וחדר־הנערה נעשה מוצף צללים אפלולים, העוטים את הכל – ונעשו אז פני הנערה מארכים קצת ועצובים, ריסי עיניה מורדים, השערות שחורות כשחור הלילה, השד מתרומם ויורד חליפות ואת הלב לוחצת תוגה מתוקה, המובעת על פי דמעותיה הנוזלות מעיניה - וימלא אז החדר צלילי נגינה ערבה הבאים מלב מתגעגע וכמה ותשתפך הנגינה ותבלע בצללים הזוחלים ותהי הנגינה נגינת צללים, נגינת עצב ויגון חרישי, ותתפרץ הנגינה אל תוך הגן ויגיעו הפרחים בראשם ויספגו אל קרבם עם טל הערב את תצוגת הנגינה וגעגועי לב ילדה הומה…

ובחצות הלילה והלבנה, כלה צנועה נגוהת־פנים, מטילת ברום שמי־סמיט כחול, החצובים מדרגות מדרגות של אבני ברקת אשר עין תכלת להן ותצף את חלל העולם אור מכסף ירקרק – וירדם הפרח תחת קרניה הקלושות של הלבנה החורה והקרירה וירגע אז לב הנערה בשכבה על מטתה־משי מול החלון הפתוח, וקרני הירח מכסיפות את שדה החשוף המתרומם ואת תלתלי שערותיה המפוזרות על כתפיה, העינים תסגרנה הזרועות הערומות תורדנה על השמיכה, כולה שטופה ברבבות קרני־כסף ותפושה ברקמת־פלאים של חלומות קלים, נוחים, מרפרפים, המחרישים את המית הלב והמשתיקים את סערת הנפש.

ויחשק לב הנערה בפרח הגן ותקטוף אותו בעודו באבּוֹ ותשם אותו על חזה הרענן, המכה גלים, ויתנודד הפרח על החזה בעת יסתער הלב, כאשר התנודד על גבעולו בנשוב עליו הרוח: וירדם הפרח בעת ירגע הלב כאשר נרדם על גבעולו בשפוך עליו הירח את קרניו הקלושות והמכספות. וספג הפרח אל קרבו את אנחות לב הנערה, את עצבונה ואת יגונה החרישי, וחי הפרח את חיי לב הנערה וימולל ויכמש בבוֹא הסתיו, בעזוב התקוה האחרונה את הלב.

ובבוא האביב ופרח לב הנערה ויראו הנצנים הראשונים על גבעול הפרח אשר בגן…