לוגו
נאום בלונדון (א)
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

Ladies and Gentlemen! (גבירותי ואדוני!) אלה הן המלים היחידות באנגלית, שתשמעו מפי הפעם. לפני שתי שנים הייתי גם כן בלונדון ונאמתי אנגלית. זה היה דבר כבד ממני. אבל מה לא יעשה האדם, כדי שיבינוהו? בימים ההם נשאתי מלבד נאומי האנגלי גם נאום אשכנזי. את האנגלי במערבה, את האשכנזי במזרחה של העיר הנהדרה הזאת. הנאום האנגלי היה פחות מובן, אף על פי שהיה בשפת הארץ. אפשר שגרם לכך חלק העיר, שבחרתי לעשות בו את נסיונותי הזהירים. באיסטנד נפלו דברי, שהיו אז בלתי-מסולסלים, כמו שיהיו גם היום, על אדמה פוריה. האיסטנד לנו הוא!…

לא איש-דברים אנֹכי, חוץ מזה אני מדבר היום בלי הכנה. הנני דולה משפעתו ועמקו של רעיוננו. זכורני עוד, באיזה אֹפן הנהיג אז אצלכם ראש האספה את הציונות. הוא אמר אז, כי בחוגים ידועים ציונות ושגעון הם דבר אחד. משום מה? לאותם החוגים אין מושג נכון מצרכינו, מצרכי העם היהודי. הם יודעים, כי בעתונים היהודים עזה המלחמה בעד הציונות וכנגדה. הריני מעיר, כי מתנגדינו סותרים תמיד רק מה שהם מצירים להם בדמיונם ולא מה שאנו חושבים, ואפילו לא מה שאנו אומרים, אומרים בשפה ברורה מאֹד. הם סותרים אותה הציונות, שהם קובעים לה צורה. כמובן, אין אנו אחראים בעד הציונות שלהם, ותנופת-ידם כלפי האויר אינה נוגעת אלינו. על כל פנים מזיקים זיופיהם לתנועתנו. אף על פי שמתוך רגש של אחוה לא השיבונו על הרבה דברים, שאולי נאמרו בזדון ובכוָנה לחתור תחת תנועתנו ההולכת ומתרבה מיום ליום, בכל זאת נטפל היום, כשהננו בינינו לבין עצמנו ( en famille ), מעט במתנגדינו. בין הטענות, שטוענים עלינו מתנגדי-הציונות בארץ הזאת, עומדת בשורה הראשונה הטענה, כי מכניסים אנו את האנטישמיות לאנגליה. אני חושב, וכל הוגה ישרה יסכים עמי בזה, כי להפך, התנועה הציונית עתידה להגן על אנגליה מפני האנטישמיות. השאלה היא: כמה יהודים תוכל אנגלית לשאת, מבלי שתהיה לאנטישמית. הנה נתקבל חק נגד הזרים. אבל הוא איננו מבטח-עז כנגד האנטישמיות כמו הציונות. אולי ראו יהודים בחֹק הזה את הנֵד, אשר יעצור בעד זרם היהודים המהגרים לארץ הזאת, אם באמת יש יהודים כאלה, בודאי שאין בלבם אף ניצוץ של נדיבות. כי אם חושבים הם, שהיהודים האלה אינם בני עמם – כבני אמונתם, לכל הפחות, כבני אדם מחויבים הם לחשבם! האנשים האלה מחויבים לשאול את עצמם, לאן יפנו בני עמם, או בשם אלהים, בני אמונתם, אחרי שנתקבל החֹק נגד הזרים. כלום עסקו הנדיבים, המתקוממים נגד הציונות, בשאלה הזאת? ואם לא עסקו בה, איך יעיזו להתנפל עלינו? עלינו, הרוצים לעזור לאמללים, מפני שבני עמנו, בני אמונתנו הם?

מה חפצם של הציונים? יודעים אתם: הננו חפצים לכונן מושב בטוח במשפט צבורי בעד העם היהודי. ואז לא יבעיתנו שום חֹק נגד הזרים, אז לא תהיה משטמה, לא תהיינה רדיפות בארצות האנטישמיות, אז תהיה לנו כברת-ארץ, שעליה יכירו את היהודי בתור בן-אדם, החפץ לעבוד ולחיות בתוך חרות. היש בתכנית זו איזה דבר, שצריכים להתנגד לו? שבתו של האיש הזה (הכֹמר איגנציוס) על ידי תוכיח לכם, כי אין מן הצֹרך דוקא להיות יהודי, כדי לתמוך ברעיוננו. ברעיון שלנו יש באמת איזה קסם נפלא. האגדה מספרת על דבר כוס אחת, שהכריחה את כל מי ששתה ממנה להגיד את האמת. כוס כזו היא הציונות.

בני-אדם, שאין להם בעולמם שום דאגה – כשהם נפגשים עם הציונות, יש להם מה להגיד. פתאֹם הם רואים חובה לעצמם למסור מודעה. מסירת-מודעה כזאת היא התעודה, הסיסמא השניה נגדנו. היהודים, כן אומרים, הנם מורי-דרך לעמים, חובתם היא להיות מורים גם להבא. תעודה זו מה טיבה? הדומה היא לתעודתם של כֹהני-הנוצרים, ההולכים לקצוי-ארץ. רחוקים ומטיפים לאוכלי-אדם: “אל תאכלו בשר אדם!”? זאת לא זאת. התעודה, אשר ממנה תצלינה אזנינו, רחוקה היא ממחשבה כזאת. יושבת היא בשלוה באיזו פנה בטוחה, ומשם היא נשקפה בעין גאוה אל עתידה של האנושות. עוד משל אחד עולה על לבי: מעשה בשני בני אדם ריקים ופוחזים, שבאו אל המלך והבטיחוהו לתפור לו בגדים נפלאים, בגדי מלכות ממש. הכל יוכלו לראות את הבגדים האלה, חוץ משונאי המלך או אנשים רעים. אז נתן לשניהם חדר מיוחד בתוך הארמון והם סגרו בעדם. ויהי כאשר האיץ בהם המלך, הביאו החיטים את אשר גמרו בינתים והלבישו אותו, כלומר, המלך ראה רק את תנועת-ידיהם; את הבגדים לא ראה ולא יכֹל לראותם. שהרי לא היו ולא נבראו. וכיון שרק אנשים רעים לא יכלו לראות את הבגדים, העמיד את פניו, כאילו הוא שמח ומשתומם על המלאכה היפה, וכן עשו גם היושבים לפניו וכל בני מדינתו. דבר זה ארך ימים הרבה, עד שנשמע פעם אחת קול נערה כפרית מתוך תהלוכה: “הנה המלך ערום בלי לבוש!” לבגדים האלה הייתי אומר לדמות את התעודה, שחפצים להטיל עלינו על ידי איזה פלפול, שאינה כלל במציאות. לנו אין שום תעודה אחרת מזו של יתר העמים: לעבוד אתם יחד לטובת המוסר הכללי של האנושות. הם אומרים, כי לא לאום אנחנו, מפני שרחוקים אנו במקום איש מאחיו. כאילו חדלו בני-אב אחד להיות אח ואחות, כשהאחד יושב בניו-יורק והשנית בברלין. כלום אפשר לו לאדם לצאת מקרב עמו, מקרב גזעו?

מלבד יהודי התעודה יש לנו עוד שתי כתות של מתנגדים: רבני-המחאה ובאנקירי-המחאה. הבאנקירים (אמנם לא כלם; מכיר אני רבים כאנשים ישראים, והנם ידידים לי) הסכינו לחשב כל רֶוַח עד הפרוטה האחרונה, הם קוראים למועצותינו דמיונות ולנו חולמים. הם אומרים: אלה הם בני אדם, הנואמים נאומים וכותבים מאמרים בלי משכרת. טוב! אנשים כאלה מזמינים למשתה-ערב, סובלים אותם כל זמן שהם עושים חרוזים לשעשועי רעיותינו ומשוחחים שיחות נאות. אולם כשהם באים לפנינו ברעיונות רציניים – אז נשלחם מאת פנינו!

אולם מה הם באמת החולמים, ומה הוא הרעיון הבלתי-מעשי? צאו וראו אותן האומות, שמדרגת תרבותן אינה גבוהה כזו של עמנו, אשר השיגו בזמן קצר מאד את אשר אנחנו שואפים אליו. כלום יחליט באמת מי שהוא, כי יבצר מאתנו לעשות מה שאפשר היה לעשות לעמי הבלקאַן?

ובכן, חולמים הננו? הבה, נצאה מתוך נגה-הירח! הלאה החלומות: הננו מיסדים את הבאנק, אשר החלטנו בקונגרס…

רבני-המחאה ובאנקירי-המחאה אולי יאמרו: קונגרסים – מה טוב! הן כחם של אלה אינו אלא בפה! על זאת אנו משיבים: מה הסכינו מאז לעשות, כשחפצו עמים להשתחרר? הם מדברים. במדה שהרעיונות יותר חשובים, יותר חדשים, בה במדה תהיינה האספות יותר נהדרות. אבל הבאנקירים דורשים מספרים. חפצם זה מתאים עם יסוד הבאנק שלנו. נגד המוסד הזה של תנועתנו הלאומית נשמעו דעות שונות: באנק יהודי לא יוכל להתקים. מי המה הקובעים את הנגינה לשירה הזאת? אנשים, שלהם בעצמם יש עסקי-מסחר בארצות המזרח ומתחשבים עם התחרותו של הבאנק שלנו. אבל זכרו נא את אשר אני אומר לכם עתה: אנחנו לא נסור בשביל זה מדרכנו! בקרוב תקבלו ידיעות על דבר המוסד הכספי שלנו…

תנועתנו היא קדם כל בשביל העם האמלל, שבעדו אנו מכינים עתיד יותר טוב. אין את נפשי לתאר לכם את ציור השיבה, הלא היא בעצמה תחל במהרה. יכול אני להבטיחכם: איננו רחוקים עוד מן העת ההיא. יודע אני היטב מה שאני אומר לכם, מעודי לא אמרתי דבר בהחלט כזה. היום אני מבאר לכם: חושב אני, כי לא רחוקה היא עוד העת, שבה ינוע העם היהודי ממקומו…

חלום הוא, אבל איזה חלום! זכרו נא את אוסטרליה ואת אפריקה. יש לנו די פועלים ברוסיה, ברומניה ובמקומות אחרים. התדעו מה תהיה התוצאה הקרובה, אחרי שתהיה לנו הארץ? מחיר האדמה יעלה! כי יש לקוות, שרבים ילכו שמה. התאמינו כי ילכו שמה היהודים, כשתהיה לנו הארץ?

הנני מבקש מכם לזכור את דברי בתוך הבטחה, אף אם איננה יכולה עדין להיות ודאית. זכר תזכרו מה שאמרתי לכם היו, כי כבר השגנו הרבה. בשובי אליכם נהיה, כאשר אקוה, עוד יותר קרובים אל המטרה!

בסוף דברי הנני שב לפרט אחד, לטענתם של מתנגדינו, האומרים, כי מכניסים אנו את האנטישמיות לאנגליה. עד עתה רכשה לה הציונות הרבה אוהבים בין הנוצרים שומרי-דת באנגליה. מתנגדינו מחליטים אפוא, כי הציוני הנוצרי הנהו בודאי אנטישמי, הרוצה להפטר מן היהודים. ובכן מולידה הציונות את האנטישמיות. והריני דן על אחת משתי אלה: או שכבר התאזרחה האנטישמיות באנגליה, ואז איאפשר שנולדה על ידי הציונות. או שאין אנטישמיות באנגליה, ואז אי אפשר שיהיו אלה, התומכים בידינו, אנטישמיים. לא אמת הדבר, כי איש נוצרי יהיה בהכרח אנטישמי, אם ציוני הוא.

היום אחרי הצהרים נתכבדתי לדבר עם הבישוף מלונדון. מפיו שמעתי דבר נאה: “לעתיד לא יטפלו העמים בשאלות לאומיות, כי אם בענינים הנוגעים לשלומה של כל האנושות”. את הרעיון היפה הזה הננו מיחסים לתנועתנו. גם היא הנֶהָ רעיון תרבותי. ואם יש מי שאינו יכול להשיג, מדוע אנחנו, שאין לנו בעצם לדאוג לשום דבר, עוסקים בשאלה הזאת, הנני מבאר לו: אם יתעורר בלב האדם איזה רעיון, אשר יתקפהו ויטלטלהו בלי הרף – אז יהיה הרעיון הזה – אמת. כן, מאמינים אנחנו, כי הננו גדוד של שומרי האמת. ואני קורא לכם, לכו אחרי עֻזָהּ של אמת זו, לכו אחריה, עד שישתנה גורלו של עמנו לטובה.