בְּדֶרֶךְ גִּזְעִי לַצַּמֶּרֶת / יחיאל מר

חָנֵּנִי, אֱלוֹהַּ, בְּסוֹד הַשְּׁתִיקָה.

הַנְחֵנִי לִזְכֹּר רַק הֵדֵי-מִלּוֹתֶיךָ,

נַפְשִׁי כִּפְתִילָה, וְאַתָּה מַדְלִיקָהּ

כְּמוֹ נֵר נְשָׁמָה עַל מִפְתַּן לֵילוֹתֶיךָ.

לַמְּדֵנִי, גָּבֹהַּ, לֵילֵךְ בִּקְטַנּוֹת:

עֲשֵׂנִי רוֹאֶה עוֹלָמְךָ, וְשׁוֹמֵעַ

בְּלֵב הַגַּרְעִין אֶת שִׁירַת הַגְּרָנוֹת

וּבְלֵב הַשִּׁירָה אֶת סוֹדָהּ הַדּוֹמֵעַ.

וּתְנֵנִי, תָּמוּהַּ, לָבוֹא אֶל שָׁרְשִׁי,

עֲנֵנִי בְּדֶרֶךְ גִּזְעִי לַצַּמֶּרֶת.

הַטֵּה חַסְדְּךָ, כִּי אֶמְעַד בְּחָרְשִׁי,

כִּי גַּם בְּנָפְלִי נִשְׁמָתִי מְזַמֶּרֶת,

כִּי גַּם אִם נָפַלְתִּי, נָפַלְתִּי לָקוּם,

וְאַתָּה שֶׁשָּׁבַרְתָּ, אָמַרְתָּ: לִפְרֹחַ.

בְּכָל הַדְּרָכִים, אֱלוֹהַ הֶעָלוּם,

הָלַכְתִּי אֵלֶיךָ, בָּכֹה וּבָטֹחַ…

עַד בּוֹא אֱלֵי שַׁעַר טִירָה עַתִּיקָה,

עַד צְנֹחַ גָּדוּעַ מִבְּרַק-הִלּוֹתֶיךָ — — —

חָנֵּנִי, אֱלוֹהַּ בְּסוֹד הַשְּׁתִיקָה

וּבְהֵד וּבְהוֹד מִלּוֹתֶיךָ…