ישיבת פּרַג ¹היתה חיוּבית: היא ניסתה לתקן את קלקוּלי-לוֹנדוֹן. היא חידשה את ימי הציוֹנוּת הפּשוּטה, המבקשת מעשׂים, ולוּ גם קטנים, אבל מַמשיים. היא הגבּירה את ערך קרן-היסוֹד. החליטה בּפּרנציפּ בּדבר קניית-הקרקע בּעמק יזרעאל וּבעניין חישמוּל הירקוֹן ²– והיא יצרה אויר מַתאים לקוֹנגרס.

ישבתי בּועידת “א. ר. ט” ³, המוּרכּבת מאֶכּס-אנטי-ציוֹנים. שם ראיתי איזה מקוֹם קטן אנחנוּ עדיין תוֹפסים בּמציאוּת היהוּדית, ונוֹכחתי כּי אין שוּם תקווה להגיע לעם, אם לא נעשׂה את ארץ-ישׂראל – על ידי פּתיחת עליה וסידוּר עבוֹדה – לחתיכה של מַמשוּת. הכּוָנה היא, שלא נצחוֹנוֹת פּוֹליטיים ולא תעמוּלה רעיוֹנית יכבּשוּ את לב העם לתנוּעת הגאוּלה, כּי אם רק מַמשוּת ארץ -ישׂראלית.

בּכל הבּיטוּל, השׂנאה והקנאה לציוֹנים – בּצדק ושלא בּצדק – יֶשנה פּינה אחת שאוֹדוֹתיה מדבּרים עם אוֹיבים בּכבוֹד: החלוץ ואפשרוּת של עליה לארץ. רק היא עלוּלה עכשיו לשנוֹת את היחס אל הציוֹנוּת. חוֹסר-פּעוּלה אֶמיגרַציוֹנית ויִשוּבית אחרי ההצלחוֹת וההפרזוֹת המדיניוֹת שׂמוּ לאַל את כּל ערך הציוֹנוּת ואת שארית התקוה הלוֹחשת בּלבבוֹת, כּי עוֹד יֶשנה ארץ-ישׂראל בּעוֹלם.

נוֹכחתי כּי ההכּרה של הצרה הכּלכּלית היהוּדית, כּי אידיאוֹלוֹגיה על דבר הגירה והתישבוּת של המוֹני-העם גוֹברת עכשיו לא רק בּין אלה שהיוּ ציוֹנים, כּי אם גם בּין אלה ששללוּ את המוּשׂגים האלה כּל ימיהם. כּמוּבן, כּל זה אצל אלה שאינם קוֹמוּניסטים. הקוֹמוּניזם פּוֹתר לחסידיו את כּל השאלוֹת.

מעניֵן לציין, כּי בּשעה שאצל “פּוֹעלי-ציוֹן” עדיין מִתוַכּחים, אם מוּתר ללכת לקוֹנגרס, יוֹשבים בּ“א. ר. ט.” יחד עם ה“בּוּרגָנים” ⁴– “בּוּנדאים”, “מאוּחדים” ואפילוּ אנשים שהיוּ בּרוּסיה חברים ל“בּוּנד הקוֹמוּניסטי” – ולא יתבּוֹשָׁשוּ. דיבּרתי עם ו. הבּוּנדאי והוּא סיפּר לי הרבּה אמיתיוֹת מרוֹת על מַהוּת תנוּעת הפּוֹעלים היהוּדים בּליטא. הוּא אמר, כּי הכּוֹח היוֹתר חשוּב בּפּרוֹבינציה הם “צעירי-ציוֹן”. בּ“בּוּנד” אין שׂריד מחברים “זקנים”, פּוֹעלים, שהיוּ בּוֹ לפני 10 שנים. כּוּלם יצאוּ ממעמד הפּוֹעלים.

אב תרפ"א.