תּוֹדָה לָאֵל נוֹרָא
לֹא-עוֹד אֶהְיֶה שׁוֹמֶמֶת:
אַשְׁלִיךְ אֶת-כָּל-מוֹרָא,
לֹא-עוֹד אֶהְיֶה דוֹמֶמֶת.
בָּחוּר יְפֵה עֵינַיִם
יִהְיֶה פְאֵר רֹאשִׁי:
נָתַן אֲדוֹן שָׁמַיִם
שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי.
בָּרֵךְ יוֹם שִׂמְחָתֵנוּ,
הַגִּיהַּ אֶת חָשְׁכֵּנוּ;
חִיש נָא קֵץ הַיָּמִין.
כּוֹנֵן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,
אָז נָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ:
הוֹשִׁיעָה-לוֹ יָמִין.
ה’תקפ"ד, 1824