בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵו מוֹפִיעָה בְּאַרְצֵנוּ הַכַּלָּנִית. צוֹמַחַת הִיא בַּמּוֹרָד וּבַבִּקְעָה, בֶּהָרִים וּלְרַגְלֵי־הַסְּלָעִים. פְּרָחֶיהָ רֻבָּם אֲדֻמִּים, אַךְ יֵשׁ גַּם וְרֻדִּים וּלְבָנִים.
[ציור – קובץ 90]
ציּוּר 34 הַכַּלָּנִית. אַבְקָן. פֵּרוֹת.
אַחֲרֵי הַגְּשָׁמִים הָרִאשׁוֹנִים בּוֹקְעִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה, כְּפוּפִים בִּדְמוּת בֶּרֶךְ, עָקְצֵי־הֶעָלִים. אַחֲרֵיהֶם יוֹפִיעוּ גִּבְעוֹלֵי־הַפְּרָחִים, עֲטוּרִים שְׁלשָׁה עָלִים יְרוֹקִים, עָלִים מַקְדִּימִים, הַמְשַׁמְּשִׁים גָּבִיעַ.
עֲלֵי־הַכַּלָּנִית, הַשְּׁסוּעִים וְהַמְפֻצָּלִים, וְגַם גִּבְעוֹלָהּ, מְכֻסִּים שְׂעָרוֹת.
מַה תִּתֵּנָּה הַשְּׂעָרוֹת הָאֵלָּה לַצֶּמַח?
הַכַּלָּנִית, כְּכָל הַצְּמָחִים, שׁוֹאֶפֶת לְהַפְרָיָה הֲדָדִית, הַנַּעֲשֵׂית בְּעֵזֶר הַחֲרוּקִים. הַכּוֹתֶרֶת הַגְּדוֹלָה, בַּת שִׁבֵעָה וְלִפְעָמִים בַּת תִּשְׁעָה עָלִים, וְהָאַבְקָה הָרַבָּה נוֹעֲדוּ לִמְשֹׁךְ אֶת הָאוֹרְחִים הָאַלָּה מֵרָחוֹק.
אַךְ לֹא כָּל החֲרוּקִים רְצוּיִים לָהּ. הוֹעֵל יוֹעִילוּ רַק אֵלֶּה הַמִּתְעוֹפְפִים בָּאֲוִיר. הַחֲרוּקִים הַזּוֹחֲלִים עַל פְּנֵי הָאָרֶץ לֹא רַק שֶׁאֵינָם מְבִיאִים תּוֹעֶלֶת, אֶלָּא גַּם מַזִּיקִים לָהּ, כִּי הֵם מִתְכַּוְּנִים לֹא אֶל הַפֶּרַח, כִּי אִם אֶל הַגִּבְעוֹלִים וְהֶעָלִים, לְאָכְלָם וּלְהַשְׁחִיתָם.
נְשַׁעֵר בְּנַפְשֵׁנוּ רֶגַע, כִּי הִנֵּה חִפּוּשִׁית אַחַת בָּאָה אֶל הַפֶּרַח, לָקְחָה מֵאַבְקָתוֹ וְשָׁבָה לְדַרְכָּהּ. לוּ עָבְרָה הַחִפּוּשִׁית בּוֹ בָּרֶגַע לְפֶרַח אַחֵר וְהֶעֱבִירָה עִמָּהּ גַּם אֶת הָאַבְקָה וְהָיְתָה מְסַיַּעַת לְהַפְרָיָה הֲדָדִית. אַךְ אִם תֵּרֵד לִזְחוֹל עַל פְּנֵי הָאָרֶץ וְאַחַר תַּעֲלֶה עַל פֶּרַח אַחֵר וְנִנְעֲרָה מֵעַל גּוּפָהּ הָאַבְקָה כֻּלָּהּ. הַחֲרוּק לֹא יוֹעִיל לַפֶּרַח, הוּא רַק יַשְׁחִית אֶת הָאַבְקָה.
הַשְּׂעָרוֹת הַדַּקּוֹת שׁוֹמְרוֹת עַל הַצֶּמַח מִסַּכָּנָה זוֹ. בְּעֵינֵי הַחֲרוּק נִרְאוֹת הַשְּׂעָרוֹת הָאֵלֶּה כְּיַעַר גָּדוֹל עָבֹת אֲשֶׁר אֵין לַעֲבוֹר בּוֹ.
מוּבָן, כִּי הַשְּׂעָרוֹת הָאַלָּה מְגִנּוֹת גַּם מִפְּנֵי הַהִתְאַדּוּת. כַּלָּנִית הַצּוֹמַחַת מְגֻלָּה לְקַרְנֵי־הַשֶּׁמֶשׁ שַׂעֲרוֹתֶיהָ מְרֻבּוֹת יוֹתֵר וְגַם עָלֶיהָ רְחָבִים יוֹתֵר.
פְּרָחִים שֶׁלֹּא הָאָבְקוּ מַאֲרִיכִים לִפְרֹחַ.
אַחֲרֵי הַהַאֲבָקָה נוֹשְׁרִים עֲלֵי־הַכּוֹתֶרֶת. הָעֱלִי, בַּעַל הַפִּרְיוֹנִים הַמְרֻבִּים, הָחָפְשִׁים, מַתְחִיל תּוֹפֵחַ. הַפֶּרַח יִיבַשׁ כֻּלּוֹ וְהַזֵּרְעוֹנִים יִפְּלוּ אָרְצָה.
זֵרְעוֹנֵי הַכַּלָּנִית נוֹצִיִּים, שְׂעִירִים. מִתְפַּזְּרִים הֵם קְבוּצוֹת קְבוּצוֹת בָּרוּחַ, נִצְמָדִים אֶל בַּעֲלֵי־הַחַיִּים, עֵד שֶׁיִּפְּלוּ אֵי־שָׁם וְיִקָּלֵטוּ.
הַפֶּרַח מֵת, גַּם הֶעָלִים הוֹלְכִים וְנִכְמָשִׁים, וְחָמְרֵי־הַמָּזוֹן שֶׁבָּהֶם עוֹבְרִים וְחוֹזְרִים אֶל תַּחַת הָאֲדָמָה, אֵל הַפְּקָעַת. בַּפְּקַעַת נִצְבָּר חֹמֶר, רֻבּוֹ עֲמִילָן אֲשֶׁר יָזוּן אֶת הַצֶּמַח הַצָּעִיר בַּשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה.
כָּל הַקַּיִץ טְמוּנָה הַפְּקַעַת בַּקַּרְקַע. הַקְּרוּם הַקָּשֶׁה הָעוֹטֵף אוֹתָהּ לֹא יִתֵּן לָרְמָשִׂים הַמַּזִּיקִים לִנְגוֹעַ בָּהּ לְרָעָה וְלַמַּיִם שֶׁבָּהּ לְהִתְאַדּוֹת. מְכִילָה הִיא מִין רַעַל, שֶׁכָּל הַטּוֹעֵם מִמֶּנּוּ יָקִיא וְיִתְעַטֵּשׁ.
הַנּוּרִית, כַּפְתּוֹר־הַזָּהָב, הַדְּמוּמִית, הַזַּלְזֶלֶת – פִּרְחֵיהֶם דּוֹמִים בְּמִבְנֵה־הָעֱלִי וּבְמִסְפַּר־הָאַבְקָנִים הָרַב לְפֶרַח הַכַּלָּנִית וְכֻלָּם יִהְיוּ לְמִשְׁפָּחָה אַחַת, מִשְׁפַּחַת הַנּוּרִית אוֹ הָאַרְזָפִים.