מוֹשֵׁל נָאוֹר שׂוֹחֵחַ פַּעַם
עַל הָא, עַל דָּא
עֹם אִישׁ-מַדָּע.
“הַגֵּד” – אָמַר הַשַּׂר – "הֲרֵי אַתָּה בַּר-טַעַם,
תַּכִּיר יָפֶה אֶת הָעוֹלָם,
תָּבִין הֵיטֵב לְלֵב-אָדָם:
מָה הַחִידָה הַזֹּאת? כָּל פַּעַם שֶׁנָּקִימָה
חֶבְרָה לְמַדָּעִים אוֹ כָּל מוֹסַד-קִדְמָה,
לֹא תַּעֲבוֹר גַּם יְמָמָה –
וְהַבּוּרִים חָדְרוּ כְּבָר פְּנִימָה.
בְּכָל מָקוֹם הֵם לְרוֹעֵץ.
כְּלוּם אֵין תְּרוּפָה לָּהּ לַסַּפַּחַת?"
–“אָכֵן” – עָנָה הָאִישׁ בְּנַחַת:
"כָּאן לֹא תּוֹעִיל עֲצַת-יוֹעֵץ:
גּוֹרַל הַמּוֹסָדוֹת הוּא כְּגֹורַל בֵּית-עֵץ".
– “בֵּית-עֵץ?” – תָּמַה הַשַּׂר – “מַדּוּעַ?”
– "פָּשׁוּט. הִנֵּה בֵּיתִי הֻשְׁלַם רַק הַשָּׁבוּעַ;
עוֹד לֹא שֻׁכְּנוּ בּוֹ הַשְּׁכֵנִים,
וּצְרָצָרִים – הֵם כְּבָר בִּפְנִים".