לָקַח תָּ’אֲבָנִים

וַיָּשֶׂם תַּחַת לָרֹאשׁ

הָאָרֶץ מִטָּה רְחָבָה

נֶעֶשְׂתָה לוֹ שְׂפַת קֹדֶשׁ

דָּמוֹ נִגֵּן בְּבֵית הַגּוּף

נָחוּץ לְהִתְרַגֵּעַ לְהִתְנַשְּׁמוּת

אִישׁ כָּמוֹהוּ

לֹא עַצְבוּתִי

דָּפַק בַּקַּרְקַע

שׁוּם נִרְדָּם אֶלָּא מְבַטֵּא בְּמִלִּים

צְעָקָה פְּנִימִית

אָב רוֹצֶה זֶרַע

אוֹי נַחֲלָה מַעֲבִירָה צְמַרְמֹרֶת. נִהְיֶה לוֹ לֵב בַּמָּקוֹם הַהוּא.

אַחַר־כָּךְ קָם כֻּלּוֹ שֶׁמֶשׁ עֲיֵפָה

נְשִׁימַת מַלְאָכִים רִגְעִית צְעִירֹנֶת

גּוּפוֹ נָקוּב לוֹ טַעַם הֲלִיכָה לָלֶכֶת

כְּמוֹ מְעֻבָּר הָעוֹלָם מְעֻבָּר וּמִתְרַחֵב